כשאני קוראת אני מתייחסת ליצירה גופא.
סיטואציה ברור שיש כאן. סיטואציה
במציאות השירית.
כשהמשורר מביא מתוך עולמו רק משבח את השיר.
"העניינים הולכים מבכי אל בכי..."
האנשה ציורית שאותי שבתה מפאת "פשטותה"
והכושר לגעת.
תודה
[ליצירה]
כשאני קוראת אני מתייחסת ליצירה גופא.
סיטואציה ברור שיש כאן. סיטואציה
במציאות השירית.
כשהמשורר מביא מתוך עולמו רק משבח את השיר.
"העניינים הולכים מבכי אל בכי..."
האנשה ציורית שאותי שבתה מפאת "פשטותה"
והכושר לגעת.
תודה
[ליצירה]
הנה קטע שנכתב:
אני מדבר בשפת "כולם מבינים"
את שפתיי, אין צורך להניע
את אוזניכם, לוּ יכולתי, היית עוקר ממקומן
שלא תבואו לידי שמיעת המילים
שאותן אני כל כך מסתיר.
ואם לא הייתי שומע אני?
אז את קול החדוּת המדברת לא היית שומע לעולם
ולא יכולתי להגות את המשפט הכל כך חסר.
זו בעצם שעה קלה של רחשי לב היוצאים לקראת ליל
ולא שקַר או גשום בחוץ אלא התקף קנאה אחז
כשלא נותר דבר מלעשות.
הסתדרתי. עם או ללא עזרים, אני מוצא את שלוות הרוח
ובלבד שלא תהיה דקה אחת פנויה.
והמשפט? בסופו של דבר י-(א)ע(מ)ש(ר)ה
תגובות