"אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני- אז אני לא אני ואתה לא אתה.
אבל אם אני אני כי אני אני ואתה אתה כי אתה אתה- אז אני אני ואתה אתה". (הרבי מקוצק)
[ליצירה]
הרגשה של הקרבת קורבן אישי זו הרגשה מוכרת וכואבת. טוב שאת מעלה את זה בכתב. כי לכתוב את זה , זה בעיניי כמו תפילה. וזה משחרר. תמשיכי להתפלל ולכתוב שירים...
[ליצירה]
כתוב בחום ובכישרון. אשריי האיש. מאחל שזה יהיה הדדי. אחד משירי האהבה היפים. הֶיו ברוכים.
[ליצירה]
[ליצירה]
כתיבה משובחת תיאורית צירוית היורדת עד לפרטים הקטנים המצטיירים בראשו של הקורא
נהנתי לקרוא
וביחוד שזה שייך רק לך בצורה פנימית ועמוקה שאפילו אם אנו הקוראים נחשוב שידוע או מתגלה דבר מה נדע כי לא הבנו מאומה..
"אך מתחת לפרצוּף המחייך כמוּבךְ
אני אבין שלא הבנתם מאוּם.
כי רק אני יודעת יותר מכֹּל,
את סודות אהבותיה בפרי המכחוֹל"..
אסנת
[ליצירה]
מ ק ס י ם (-:) , מעמיק וקורא לי להגיב בכובד ראש.
"איבוד" במובן הזה הוא ערך. השיר הזה , נותן מובן ייחודי לביטוי "ללכת לאיבוד". ללכת לאיבוד, פירושו להיות אַתְּ עצמך. להשיל מעליך את העבותות, לחרוג מה-"מפה", מהמסגרת. להתבונן סביבך ללא גבולות, כדי לקרוא דרור לתובנה שלך.
ואולי אוסיף כמה מילים משלי: גם אם את רוצה לחיות במציאות - במסגרת, כדאי להגיע למציאות אחרי שהלכת לאיבוד ועצבת את עצמך ורכשת את הכלים הייחודיים לך (ולא לאף אחד אחר) שנדרשים להתמודד עם המציאות.
כך אני מבין את המסר שבשיר שנכתב בצורה פיוטית.
[ליצירה]
השיר הוא יפה (-:), אבל איני מתחבר לתוכנו. הַרְגָשָתִּי, בעת שאני כותב (שיר, מונולוג, דעה או הספד), היד רושמת את מה שמתחולל בלב הרוטט, וכשזה קורה לי אני מברך את היד שעושה את שליחותה בנאמנות.
[ליצירה]
שיר יפה מאוד...
ההאנשה המעניינת, והדממה שבסוף עושות את השיר לייחודי ומקסים.
רק שאלה קטנה- הדימוי של שיר כתוב כאש שחורה על גבי אש לבנה לקוח מתוך שיר של משורר/ת מפורסם/ת?, לא?
לפחות זה מה שזכור לי....
[ליצירה]
אורן - תודה על השיתוף וגילוי הלב... אני גם מרגישה את זה הרבה פעמים שאנשים פשוט לא מבינים..מוציאים מהיצירה את כל הטעם.. גם אני כתבתי על זה פעם- קוראים לשיר: בֵּיתִי.. זה חוויה דומה אך שונה (כי בכל זאת... היא שלי..). יום טוב