מי כבל אותי מי
קשר את ידיי ורגליי?
אנני רואה
דבר!
תנו לי ללכת...
אני לא שומעת
את ליבי
פועם יותר
לא
כמו פעם הוא
שקט.
אין פה
ריח אין
מה למשש
רק ערפול
חושים.
תנו לי לצאת !
רוצה שוב
החופש
רוצה שוב
לטעום
אהבה.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון ועוד יותר את הביצוע, זורם, יפה, עדין ומבטא- פשוט כתוב נפלא!!! [ליצירה]
- [ליצירה] וואו- שי, התעלת על עצמך!!! מדהים בעיניי :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. שינית משהו בכתיבה, זה נראה רגוע יותר, פומפוזי פחות- ובעיקר מקסים ומיוחד כ"כ! [ליצירה]
- [ליצירה] עד שלא קראתי את התגובות ובקריאה ראשונית- אהבתי, ועכשיו- קצת פחות...... מקווה שפרשנותי שלי היא הנכונה, וכל כפל משמעות יצא תום לב... [ליצירה]
- [ליצירה] כתוב עדין, רגיש, לא קיטש ולא נדוש. יפה ומרגש. וביקר- עצוב... [ליצירה]
- [ליצירה] ברוך השב... [ליצירה]
- [ליצירה] הרעיון יפה, הבית האחרון עומד בפני עצמו, בעיני, ההתחלה פחות זרמה לי- מילים חזרו על עצמן, לא יודעת, זה נתקע.... [ליצירה]
- [ליצירה] לא פשוט, לא לגמרי התחברתי, קראתי שוב ושוב, מצאתי בזה איזה תוכן שבטח לא אליו התכוונת אלא למשהו אחר, אבל זה גם טוב. מעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] ובשתיקתך ששתקת, הסתרת הכל אך בעיניך דיברת על אופק ים וחול ואני, שחיכיתי להר געש שיפרוץ ללבה שתכסני שלבך בי יחפוץ. ואתה- רק שתקת ושתיקתך מכסה על הכל... [ליצירה]
- [ליצירה] ארבע השורות האחרונות- הן יצירת מופת בפני עצמן!!! [ליצירה]
תגובות