מי כבל אותי מי
קשר את ידיי ורגליי?
אנני רואה
דבר!
תנו לי ללכת...
אני לא שומעת
את ליבי
פועם יותר
לא
כמו פעם הוא
שקט.
אין פה
ריח אין
מה למשש
רק ערפול
חושים.
תנו לי לצאת !
רוצה שוב
החופש
רוצה שוב
לטעום
אהבה.
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא הבנתי את הרצף בשורות הבאות: "ואוושות הרוח שמחאנו לך כפיי שפרשנו לך כנפיים שם שזרתי את ליבי" אולי חסר אות או מילת קישור? [ליצירה]
- [ליצירה] לצערי, דיוויד גריי- לא מצלצל לי מוכר, כך שאת ההשראה לא קיבלתי ממנו... אבל -תודה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את הרעיון ועוד יותר את הביצוע, זורם, יפה, עדין ומבטא- פשוט כתוב נפלא!!! [ליצירה]
- [ליצירה] דב- ההזמנה הרומנטית היא עבורי- לתת הצעות לסיווג :) ?! שי- אולי מונולוג, אולי "קטע", לא יודעת, זה פשוט לא נקרא לי כשיר, אבל זו רק עניות דעתי, אתה יודע... קטונתי, בכל זאת... [ליצירה]
- [ליצירה] משפט נכון, אבל חסר פואנטה ועומק המתבקש במשט אחד המתיימר להיות יצירה בפני עצמו. לגופו של עניין, יש דברים כואבים מחרטה ואולי נובעים ממנה- פיספוס למשל, אבל למה לדכא? שתמיד תהיי בשמחה :) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, זה ממש תאור של הרגשה, כמעט ואפשר לומר שלא היתה לי יד בזה, רק רגש... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה, ריגשת אותי... [ליצירה]
- [ליצירה] אני מניחה שתגובה שלי תהיה מיותרת.... [ליצירה]
- [ליצירה] עדין, התוכן נעים. [ליצירה]
- [ליצירה] כמה אמיתי, נכון ויפה... [ליצירה]
תגובות