חסידים ראשונים תיקנו לאכול סעודה שלישית בציבור, במסיבת חברים ובזמירות וניגונים ואמירת "דברי תורה" ודברי חסידות , זאת  בעת שהקודש נושק לחול והאור מתערבב עם החושך. הרבי-או האדמו"ר מסב עם חסידים שר עמם ומאציל מרוחו על הסעודה. מסעודה שלישית יצאו היהודים לשבוע של חול עם טעמם-ניגונם של הזמירות המלווים אותם, כמו גם טעמו של הדג המלוח וריחו הבלתי נשכח.
בבית הכנסת ה"הונגרי" הישן מקיימים עד היום את מצוות הסעודה השלישית.הסעודה מתקיימת במבנה בית הכנסת בפינת האולם יש שלשה שולחנות הערוכים בצורת ח`. הקהל דל ומונה בערך כמניין לערך.תופס פינה אחת מצורת הח`. בעבר, לפני כעשרים או שלושים שנים ישבו לסעודה שלישית כעשרים או שלושים מתפללים ועוד עשרים וחמישה ישבו בחצר בית הכנסת והיוו מניין מוקדם, מפני שהסעודה נמשכה קצת מעבר למועד יציאת השבת.
ההרשמה לסעודה –כלומר, מי שמימן את הסעודה, הפרנס של הסעודה (במילים יפות) היה רושם את שמו על דף שנתי התלוי על לוח, דף שנקרא "נודבי סעודה שלישית לשנת כך וכך" הדף חולק לריבועים, בכל ריבוע הייתה רשומה פרשת השבוע של אותה שבת:
לדוגמא: בראשית –מושקוביץ, נח- כהן, לך לך –גנץ. רוב האנשים נתנו את הסעודות בסמוך לימי אזכרה של קרוביהם או ימי הולדת. כך למשל בסביבת חג השבועות שבו היו אזכרות רבות לזכר יהודי הונגריה, היו ממש ויכוחים סביב שמות הנודבים כך שלעתים שני נודבים היו נודבים סעודה אחת.
בשנים האחרונות נותרו שורות רבות ריקות בדף הנודבים, כמו גם ספסלים רבים ריקים. עקב דלדול מניין בית הכנסת.

אחד הזכרונות הראשונים שלי מן הסעודה. בערך בסוף שנות השבעים. כל השולחנות –שלשת השולחנות היו מלאים בסועדים, לאחר נטילת הידיים בכיור, ישבו הנוכחים בשולחנות, הרב, ששטריימל חבוש לראשו (הרב יצחק וידר שליט"א, חסיד ויז`ניץ) בצע את החלה וחילקה בין הנוכחים. שתי חלות שכוסו במפה לבנה.על מפות הפלסטיק של השולחן.
לימינו של הרב וידר ישב המורה טוביה ברקמן ז"ל, טוביה יליד ליטא שגר בשכנות לבית הכנסת, בעל זקן קצר והדרת פנים.
וכמובן אזכיר מי שסידרו את השולחנות,דאגו לקניית או הבאת הדברים ובסיום לניקיון השולחנות – מר אלימלך שטרק וסייע על ידו יוסף גרינפלד שניהם יליד הונגריה ושניהם ז"ל.
באמצע סעודה שלישית מושר השיר "שבת היום לאדו-ני" ובו השורות" אכול משמנים ומעדנים ומטעמים הרבה מינים אגוזי פרך ורימונים  ואכלת ושבעת וברכת את ד`"
ואולם לא כך היה במציאות אלא אחרת –האוכל בסעודה היה כדי לצאת ידי חובה בברכת המזון והוא כלל מעט זיתים, סרדינים או טונה או דג מלוח הידוע בריחו, לחמניות או מצות (שנשארו מפסח) ומעט עגבניות. בתור משקה היו בקבוקי בירה שחורה או לבנה.יהודי אחד סיפר לי כי מר שטרק,למרות אילוצי התקציב, השתדל לגוון את הסעודה וכל פעם שינה משהו בתפריט.
זכורני כי שבת אחת בתור ילדים קטנים נכנסנו אני ואחותי לבית הכנסת בסעודה השלישית ומר שטרק החביב הכין לנו סנדביצ`ים קטנים עם זיתים וסרדינים, יצאנו החוצה ו"סעדנו את ליבנו".
לאחר אכילה כזית או כדבעי החל הציבור לשיר משירי השבת, לכל אחד היה את השיר שלו, משל החזיק בזיכיון משלו או במונופול לשיר,אותו אדם החל וכל הקהל אחריו, בצלאל פריד ז"ל שר את השיר "יום זה מכובד", אברהם אלנבוגן שר "שבת היום להשם" והרב וידר (שר עד היום) את מזמור לדוד במנגינה חסידית גלותית משהו שנוגעת ללב.
לאחר מכן היו מחלקים ליקר כלשהוא (רצוי שרי) לכל הנוכחים, דבר הנקרא בהונגרית "קיצ`י" או "א ביסל לוך" ביידיש.
כל הסעודות כמעט כל השנה היו בבניין בית הכנסת, בחג הסוכות, כלומר בשבת שחל בסוכות עברה הסעודה השלישית לסוכה השוכנת בסמוך לבית הכנסת.
מאמצע שנות השמונים ועד אמצע שנות התשעים ניהל את אחזקת הסעודה מר אביגדור פוגל ז"ל יליד מרמורש. פוגל, יהודי בעל מראה יידישאי, אדם בעל מגבעת ושפם, שהיה קצב בעברו, ידע להכין קוגל מצויין, דג מלוח ביתי וכן חמוצים מתוצרת עצמית (מלפפון(
לפני הסעודה הייתה אשתו תרצה מביאה מגש רחב ועליו צלחות שבכל אחת מהן בכל שבת, דג לבן מלוח,מלפפון, עגבניות וזיתים.בתור שתייה נשארה הבירה וכן בקבוקי מיץ אשכוליות.
מידי פעם היה מביא גם קוגל אטריות חם שחום ומלא טעם. באמצע הסעודה היה יוצא אל הנוכחים והנוכחות בחצר עם בקבוק וכוסות  ומציע שתייה ליושבים כשהוא קורא "א ביסע לוך, א ביסע לוך".
לאחר שעזב מר פוגל את השכונה, נטל את התפקיד מר שמואל מרקוביץ ז"ל, יהודי חביב זה יליד סטמר, השתדל לגוון יותר את הסעודה בסלטים ובדג מלוח לסוגיו.עקב מסירותו היה נוסע לסופר הנמצא בעיר וקונה את המצרכים על מנת לחסוך לבית הכנסת. לעתים הייתי רואה אותו נשרך ברחוב עם שקיות כבדות לצרכי הסעודה השלישית.דבר זה סייע בידי,הצעיר, לקבל החלטה לסייע בידו  באחזקת הסעודה השלישית, הקניות,הפריסה והניקיון.
בתקופה המאוחרת יותר, כשהיו מספר נשים שהיו באות לסעודה השלישית, עקב אזכרה של קרובים ורצו להשתתף, היינו פותחים להם שולחן בצמוד ליציאה מבניין לבית הכנסת
בסיום הסעודה היינו אוספים את השאריות ומותירים מזון לעובדת הניקיון שבאה ביום ראשון.
בשנותיו האחרונות הושיבו אותו בקצה השני של השולחן, בכסא משלו לאות כבוד וגם משום שעקב גילו המופלג, היה לו קשה להיכנס לספסל הצר.
כיום, תודה לאל, עדיין יש סעודה שלישית המתקיימת כל שבת אחרי הצהריים בבניין בית הכנסת,בזכות הרב משה דיקשטיין הקונה את הסעודה (לעתים על חשבונו) ומר שלמה אהרונוביץ המסייע על ידו. הסעודה מתקיימת בין מנחה לערבית.
בין שיר לשיר ניתן עדיין לשמוע הדים מן הגלות, הדים מן העבר והדים לשירת החסידים.


ולסיום - מתכון להכנת מטיאס בבצל ושמן (מתוך ואלה)

ל-6 סועדים:

צנצנות זכוכית (מומלץ צנצנות ואקום, עם מכסה בשני חלקים - דיסק אוטם וטבעת מתברגת)

פילטים של מטיאס מנוגבים מהשמן המקורי (בתל אביב, בדרום העיר, בירושלים, בשוק מחנה יהודה ובחיפה בשוק הטורקי, או בכל סופר)

בצלים יבשים קלופים, חתוכים לטבעות דקיקות

עלי דפנה

גרגרי פלפל אנגלי שלמים

שמן "מזולה" לכיסוי (מזולה הוא המתוק מכל השמנים ומתאים לטעמיו האגוזיים של המטיאס)

בקרקעית הצנצנת מניחים שכבה של טבעות בצל, ועליה שכבה של פילטים, ועליהם עלה דפנה אחד ופלפל אנגלי, מעליהם שוב בצל, פילטים, עלה דפנה ופלפל אנגלי, עד שנגמרים החומרים. מכסים בשמן עד שפת הצנצנת, אוטמים במכסה ומכניסים למקרר. אחרי יום זה כבר חלום (ומחזיק, אם משום מה לא חיסלו בני הבית את תכולת הצנצנת כבר עם פתיחתה, במשך חודשים במקרר, לפני הפתיחה. אחרי הפתיחה, צריך להקפיד שהשמן יכסה את הפילטים והבצל, למניעת חמצון. כך היא תחזיק כחודש, בקירור).