על חוף
ללא סוף
היא נִצָבָה
זו הפעם
מר הטעם
.כשהיא שבה
רק אמש
כרדת שמש
.כאן, ברטט, עמדה
,ואחיה, חַיָל כמעט
דובר אט
.וידו בידה
ארים לי"
אקים לי
"אחיזה באדמה
כך לֻחָשָה
והיא חשה
.כי אחיה דמע
סלע לקח
תקעוֹ כך
,שיִוָתר לעד
ובעודו מביט
בסלע שהסיט
.נרגש האח ורעד
כעת עומדת
,וגם כן רועדת
.לחה היא וַעֲצֵבָה
רוצה לגרשה
את ההרגשה
.שזוהי - מצבה
בכל שקיעה
באין רגיעה
,אל הסלע ירדה
ברִגשה
בִקשה
.לגורלו חרְדה
ביום ורוד
תמה עת פְּרוֹד
:ולַפַּחַד אֲרוּכָה
אחיה
הגיע
.אל המנוחה
שִלבו יד
ומיד
.אלי סלע רצו
זמן עבר"
וכעת כבר
."אין נחפץ הוא
אך האח
,לא כך
:היה החלטי
זו האבן"
.לשוא לא נִצבת
."כאן יהא ביתי
והיה המעון
נִשא בגאון
:עדות בִזְהב החול
הקרב נחתם
הסבל תם
.ולא ישוב השכול
תגובות