החיוך הפך לקשת
העיניים לענן
התחיל לרדת גשם
והאף כבר מצונן
פתאום נפל הרעם
מתגלגל ומהדהד
השתוללה סופה בזעם
וכל הגוף רועד
גשם בחוץ, גשם בפנים
החזאים מנבאים צרות:
"מצבי רוח משתנים
סערות ומשקעים
השמיים מאיימים!"
העיקר – שלא יהיו בצורות!
אסף ארצי
-
ליצן שקט. אוהב גשם, חושך, ורעיונות גרועים.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ישי תרגע לא כל הזמן גשם. קר... (-: אסף, כתיבה מצוינת. כרגיל חריזה טובה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] השפתיים שלי כבר הופכות לקשת בחיוך גדול! איזה מקסים! אגב - אצלי בגשם השמים מחייכים ולא מאיימים :)) [ליצירה]
- [ליצירה] נחמד מאוד... חריזה שעושה את העבודה. תיארת בצורה נדרת מזג אוויר כה אהוב. הייתי אולי משנה קצת את המבנה של הבית האחרון כך שהחרוז יישמע יותר טוב ויהווה חלק גדול מהסוף: גשם בחוץ, גשם בפנים החזאים מנבאים צרות: "מצבי רוח משתנים סערות ומשקעים השמיים מאיימים!" העיקר - שלא יהיו בצורות! פשוט היה קשה לי לתפוס אותו בהתחלה. אולי כדאי גם לוריד אחת מהשורות שהחזאים אומרים. אתה יכול לפתח רעיונות יותר טובים משלי. כתיבה טובה. מצדי, שיהיה גשם כל הזמן! תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] אסף.. שיר מאד מרשים , אהבתי את האנשה , ובעיקר את הבית האחרון , קצר וקולע ,אולי קצר מדיי.. ( איך שהתחלתי לקרוא.. באמת התחיל לרדת גשם) תכתוב על שלום ,אולי גם זה יבוא מתישהו.. יומטוב עדן [ליצירה]
- [ליצירה] קליל וחמוד, ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד רגע, עדן. מה עם המשיח? שיכתוב גם עליו! אה, רגע, כן, התגובה: נהנתי מאוד. שיר מקסים. ממש. אני לא כל כך יודע להגיד מה אהבתי בו, אבל מה זה משנה. אני לא לגמרי בטוח שהסיווג שלו צריך להיות שיר בדיחה, אבל גם זה לא משנה. אהדתי. תודה רבה! [ליצירה]
- [ליצירה] פולק - אתה מחפש פיתרון או צדק? אפשר לפתור את בעיית הפליטים בלי להחריב את מדינת ישראל, או שאפשר להתעקש על צדק (חרב פיפיות חסרת רחמים) עד קץ הימים ועוד אחר כך. לגבי ז'נבה - יוזמה חמודה וסהרורית שמבוססת על המון הנחות, בין היתר על שיתוף פעולה מצד הפלסטינים, אשר, כפי שציינת בתגובה אחרת, לא באמת יכולים או רוצים לכפות על עצמם שיתוף פעולה. (אתה באמת מדמיין את המוני התומכים של סאיב עריקאאת מונעים מהחמאס לשלוח מתאבדים וקסאמים?) [ליצירה]
- [ליצירה] ? [ליצירה]
- [ליצירה] ואפשר להוסיף - לקרוא שיר על הנאות קטנות (גם בלי הכנה מראש, בכל זמן) תודה [ליצירה]
- [ליצירה] כיף לקרוא, קשה להגיב, אבל ביקשת כל כך יפה מפתיחה חסרת סיכוי עד סיום חסר מוצא - 'רגע הזוי של שפיות' [ליצירה]
- [ליצירה] רדף - המצפון לא נכנס לשום פלונטר, הוא חוזר על הפקודות המוכרות לו וזהו. האדם נכנס לפלונטר, ולא פלונטר פוסטמודרני אלא פלונטר מוסרי מהסוג הפשוט והמוכר - האם לחשוב בעצמי, או להרכין ראש ולעשות מה שאומרים לי. כלי המצפון הם החרטה והבושה. חרטה לפעמים נובעת מחשבון נפש אמיתי אך לרוב נובעת משבירת הרגלים. גם בושה לפעמים נובעת מחשבון נפש, אך לרוב נובעת מתחושת נחיתות בפני גורם חיצוני כלשהו, ציבור או משפחה או מורה וכן הלאה. אני מעדיף לפעול מתוך הכרה, ולא מתוך הרגל. (כמובן, אני נכשל בכך פעם אחר פעם, אבל שאיפות הן התחלה טובה) לא פשוט - אני לא יודע מה 'המהות הפנימית', אני חושד שלא היצר ולא המצפון באים משם. המצפון והיצר די דומים - הם לא מתווכחים אלא מציקים. מצפון הוא לא 'קול המוסר', הוא מציק כשמשהו 'לא מריח טוב', בין אם המעשה היה רע או טוב. 'מוחאי נהייתי' - מוחאי כף לנהייתי אחר ציפיותיהם. [ליצירה]
- [ליצירה] אנפות בים? הן מסתובבות בעיקר ליד נחלים ואגמים, או בשדות, מאחורי הטרקטורים. כשמעוותים את השיר בשביל לשלב בו משחקי מילים זה פוגם. עדיף לוותר על משחקי המילים בשביל השיר, או על השיר בשביל משחקי המילים. למשל - האנפות לא מתאימות, למרות שהשם שלהן דומה ל'נואפות'. גם בגלל שהן לא קרבות לחוף, וגם בגלל שהן לא נודדות. ומי בכלל מחכה לאנפות? (חוץ מהגוזלים שלהם, אבל הם לא נחשבים, הם אנפות קטנות בעצמן). אם היית ממשיכה את המשחק - נואפות, אנפות, אפנה, אופנה, (אפונה?), נפלאות... המילים היו מתאימות יותר. (אבל אז זה היה פחות שיר) למה לנקד? [ליצירה]
- [ליצירה] כמו זה (רק פחות מזמין פרשנות, ואם יורשה - פחות מעניין): [ליצירה]
- [ליצירה] 'באלימות לא נשיג דבר!' (לנין, אוקטובר 1917) [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על התגובות :) אילה - הירח תמיד עייף, זו הסיבה שהוא כל כך חיוור. ניצן - שמחתי לחייך (זה הפועל הנכון? אני חייכתי, את חויכת?) לגוד - האם פחות אהבת את ההמשך מסיבה מסויימת, או סתם רושם כללי? (לא ראיתי הישרדות עדיין. פספסתי את כל הפרקים של כל העונות של כל סוגי הריאליטי, אין לי מושג איך זה קרה) [ליצירה]
- [ליצירה] החלטה מסוכנת, ודורשת אופי חזק ותקיף. בהצלחה! (וספרי איך היה, אם היה) [ליצירה]
תגובות