בס"ד.

מפה לבנה

אני מקפידה בעיקר על הקצוות, שיהיו מגוהצים, בלי שום קמטים, כך הורתה לי פנינה ופנינה יודעת. היא פה כבר מאייר. "עכשיו, זה לפני השנה החדשה, צריך שיהיה נקי וישר, ללא רבב כלל, זה ברור?", נו, מה, זה ביידיש שאני אמורה לא להבין? מה שאצליח להוריד אוריד, מה שאצליח לישר אישר. אמנם, יש קצת פער בין הגישה שלי לשל פנינה, כל שכן, לגישה של המנהלת, (איך קוראים לה? נדמה לי דינה- מתאים לה שם של דין, לא מספיק לה שהיא אישה, עוד בחרה לה שם כזה, וכן, זו היא שבחרה בו אחרי שחזרה בתשובה. השם הקודם היה סוזי). אמת, הגישה שלי גם לא עולה בקנה אחד עם הגישה של א-לוהים. אצלו, אין בערך, אצלו לא כובסים מפות, אצלו פורסים, מצביעים על הכתם לפני הרב (אין להם בושה לרבנים האלה, מחטטים בסדין לדעת הכל, אך, שלא כמו אתם, לו אני מרשה, סוף סוף, הוא הביא אותי לעולם, בלעדיו, פלא שכמותי לא היה מיום ברוא עולם עד היום הזה). אי, מזל שיש כובס אחד כמו א-לוהים, שיודע את המלאכה ויכול מכל כתם להוציא את הלובן הטמון בו. קסם, א-לוהי פשוט.

אני, לא דואגת. אני, יש לי קשרים אתו. יש לי אתו דיבור צפוף, כל יום אנחנו כובסים ומגהצים ביחד, יותר נכון הוא נותן לי לגהץ את מה שהוא כובס. אני חיה לי בהזיה כזאת, שכל העולם, אם לא ורוד, אז לבן כשלג, טוב, יש מי שיסדר לי את זה. רק דינה מצליחה להרוס לי את ההזיה ואת הקשר הטוב שלי עם א-לוהים. היא מסכסכת בנינו, אני חושבת שאנו צריכים לעשות תכסיס אני וא-לוהים ולהחזיר לה פעם את הכביסה שחורה, לא עם קמטים וכתמים, שחורה- מלאה חטאים. יש דברים שיום הכיפורים לא מכפר אגיד לה, שבין אדם לא-לוהיו וחבריו!

אני כבר מדמיינת את מבטה הרציני. שלא תבינו נכון, היא לא תתעצבן חלילה, היא צדקת מדי בשביל זה, היא תפשפש וכעבור יום תשוב עם אותה כביסה ותאמר "בדיקה שלי הוציאה אותי נקיה, תעברו על זה כמה פעמים מצדי, עד שזה יתבלה ויצא מזה עשן", (היא אמרה, יעלה- מדורה, נחמם את המים בשביל הרשעים בגהינום, כדי שלא יהיה להם כזה נעים).

פעם אחת, הגיעה אלינו מפה לבנה, צחורה ממש. שאלתי אותו, מה בקשר אליה, עם עברה כבר טיפול, " הו, זה סיפור שלם, זו מפה השזורה מ´התהפכיות´, שנעשו זדונות לזכויות, היא צריכה טיפול ידני ואישי, היא מיועדת להיות פרוכת בבית המקדש השלישי". "אה", מלמלתי, מבעד לשפתי שהחווירו. קרבתי בעדנה ומששתי את המשי הלבן, הבוהק והתעקצצתי. זה גדול עלי, חשתי, שזה חומר ששייך לעולם אחר, שזה חומר שכורכים בו מתים, או שמחיים אתו מתים, שעשוי מכנפי המלאכים הנושרים בעת מילוי תפקידם, שזו אכן פרוכת שספגה יותר מדי דיבורים של ´מאחורי הפרגוד´.

אולי זה מיועד להיות הגלימה של המשיח.