ואלה פונים פנימה אלי ואני פונה החוצה אליהם, וכמות שהוא להיות בין אלה, פחות או יותר- אני הוא, ומאלה כולם כאחד אארוג את שירת עצמי. - וולט וויטמן
And these tend inward to me, and I tend outward to them,
And such as it is to be of these more or less I am,
And of these one and all I weave the song of myself.-- Walt Whitman Songs of Myself
17
[ליצירה]
למה רק *** ? קבל בכיף ***** :)
כתיבה רגישה ונוגעת, ללא רעמים אך בהחלט בעלת ברק.
'סוג של טקס מסודר
ושימוש מוגזם בנשמה' - מעלה הרהורים על תפישות בחיים. זה יפה.
כל חדוות הנוחם
כּנרת~~
prednisolone side effects in dogs bilie.org prednisolone 5mg tablets
[ליצירה]
הסיפור לטעמי יכול להיות ממש מוצלח, אבל הוא נורא חסר. קצר מדי. לא ברור. לא ממצה.
הסיפור נגמר לי באמצע השאיפה...
הסוף לא סופי, הוא די אמצע.
בקיצור- יש פוטנציאל מאוד טוב, רק להמשיך ולפתח.
אני מחכה...
[ליצירה]
יבחושית,
תודה על העידוד שבדבריך, אכן אמצע זה מה שיש לי פה "התחלה לא שלמה" - מה שנקרא המשך יבוא -
והוא מתגלגל לאיטו מהדף לוירטואליה,
מקווה להמשיך ולשמוע דעתך,
שבת שלום
[ליצירה]
אוי לא, "ילד משחק בכדור על הדשא" - זה הכי סדר עולמי שיכול להיות. כל השאר סבבה.
וגם אהבתי את החיוניות שבמשפט שהבלגן הוא מקור חיים. :))
"...שאגת חַיוֹת הנשמה
של אנשים נושמים.
של אהבת
הדרך" -->> נ-ה-ד-ר.
כּנרת
[ליצירה]
תיאור קולע וכללי
מזכיר לי משהי שאני מכיר, וכל הפרטים נכונים חוץ מהשנתיים...
נראה (לפחות למראית) כמו קטע שיגע ברבים כל כך -
אני מוצא את עצמי נמשך להתמודדות עם השכול והתיאור שלך יכול להתאים לרבים שחוו אבדה של קרוב\ה.
ההתמודדות הכוללת של השכול בכל מקום גם אם זה פאב בפגישה אינטימית והשקט של הבכי - כל כך נוגע. האשמה על החיים - נגעת בכל כך הרבה בקטע קצר.
אמיתי. נכון.
תודה
[ליצירה]
יפה, וחזק.
חבל לי על השורה של "אולי כי היית תחתיה" כמו אוחזת לאחור את הזעקה הצעקה, את הכאב שנותר בלי תשובה בלי נחמה - כמו מאכילה אותנו (הקוראים) בכפית שזו כוונתך בשיר, שהוא שם, שלא נטעה.
מציע לשנות, ובכל זאת מאוד אוהב.
הצהק
[ליצירה]
יבחושית,
תודה על העידוד שבדבריך, אכן אמצע זה מה שיש לי פה "התחלה לא שלמה" - מה שנקרא המשך יבוא -
והוא מתגלגל לאיטו מהדף לוירטואליה,
מקווה להמשיך ולשמוע דעתך,
שבת שלום
[ליצירה]
שיר שנקרא בקיטועים של חצאי תמונות-
שמתארים את אותה אחת-
שהיא גם גשם וגם אישוניה מרצדים וגם כוכבי לכת וכוכבים נופלים.
שיר שמרגיש לי כמו התאהבות - תחילתה או סופה של אהבה- חוסר בטחון שכזה ועדיין תחושת ה"יקום בכף ידי".
נגעת באמת
תודה.
[ליצירה]
כנרת- מדובר על חווית הילד שעל הדשא, על החופש הפרעות והחיים שבמשחק על הדשא- לא המבט שלנו המבוגרים, הרואים אותו ומתענגים על התום. בראיה כזו אין ולו קצת מן הסדר. לכן לא אשנה זאת.
ציידת- תודה, מה הכוונה מתמיהה, טוב או רע, או פשוט תחושה?
מלודי- תודה- בנתיים מעדיף לא לנקד..
[ליצירה]
אין לי ביקורת על הכתיבה- היא עשירה ומלאה.
יש לי בעיה עם הזרם של השיר,
משהו בנסיון לעשות את הבית (בית קפה?בית של מישהו?) ואת הספרים אחד יוצא נוקשה בכתיבה עצמה.
התחושה בבטן מהשיר הזה היא ערבוב קצת מאולץ- לא זרימה נינוחה, לא מרגש.
ויש כמה הברקות שנוגעות באמת
"מילים כתובות
רווחים"