בסיעתא דשמיא
היום, אכתוב על ברקים.
ישנם רבים. ודאי תשאלו מה הביאני ביום קיץ חם לכתוב על ברקים?
אה, זה מפני שאתמול פגשתי ברק.
הוא היה ממש מבריק , אל תשאלו, בעצם תשאלו, למה לא...
ובכן... כיוון שאינכם שואלים אוסיף ואומר; היו לו זיקוקים בשיער, וכולו היה ספונטני ומרגש. ודאי תשאלו, מה מרגש כל כך בברק?
ובכן, מי מכם בכלל פגש פעם ברק באמצע הקיץ? אפילו בחורף אתם ודאי מתכסים בפוך ואינכם משאירים מקום לאף ברק לִיכָּנֵס!
אני הלכתי ואמרתי לו שלום ותתפלאו הוא לא נשך ולא הכִּיש ואפילו לא חִשמל, הוא רק האיר לי ססגוניות והמשיך בריקוד היפה שלו. נתמלאתי הערצה. זאת ממש הברקה להיות ברק אולי אנסה את זה?
זהו, החלטתי, בפורים השנה, אני מתחפשת לברק. ציפי אחותי הקטנה תהיה הרעם שלי ולכל מקום שאלך היא תרעים בתוף כמה שניות לפני בואי, ואז אופיע עם פלש ואסנוור את כולם. ותהיה לי חליפת גוף צמודה בצבע מטאלי כזה מבריק ומטריף. וואיי, איך אני מחכה, גאוני!
והכל בזכות ברק. תודה לך.
אתם יודעים, ברק אמר לי שהוא הכי אוהב ללחוך בּוֹץ. אם הוא נתקע, למשל, בעמוד חשמל, זה מאד כואב לו בצד ואז אימא שלו צועקת עליו- 'למה אתה לא מסתכל לאן שאתה הולך'!
והוא שונא את השיר 'רעמים וברקים', למרות שהוא נכתב עליו, כי הוא טוען שמי שכתב אותו פשוט לא מבין ברעמים, בטח שלא בברקים. אני מסכימה איתו, סופ-סוף, אחרי שפוגשים ברק, החיים נראים אחרת, הכל לבן כזה ויפה ופשוט, כאילו לא קיימים עוד צבעים אחרים. ושלא תטעו, אני לא מסונוורת, אני פשוט מהופנטת מיופיו של ברק.
בסדר, בסוד אגלה לכם, שאפילו הצעתי לו חברות והוא השאיר לי ברק, בשיער, בפוני, זכר אהבתנו.
שאלתי אותו, אם אתחתן איתו, מה אהפוך להיות? הוא אמר לי שמתאים לי מאד, תפקיד של רוח. וואי, זה מאד קוסם, להיות יכולה לעוף לכל מקום ולשרוק כל היום, זה מקסים, אך אני צריכה לגדול קצת. עד אז אתאמן בלהוריד דמעות, כמו העננים, וברק יבוא וילקק אותם, ישר מהלחי שלי.
אני ילדה של חורף נולדתי בחנוכה ושמי 'פזית', על שם האור הפז של השמן הטוב, מסובך קצת הא? זה בעיה של הורי, כשאתחתן עם ברק אשנה את שמי ל'ברקת'. יש לי שיער שחור מאד ועור לבן כשלג ואני אוהבת להסתכל בשלולית ולראות שם אותי. (פעם אימא אמרה לי , שכשמסתכלים במים פוגשים את הבּבּוּבָה שלנו, ומאז אני קוראת לעצמי שבמראה- 'בּוּבָּה'. האמת, ששם פגשתי אותו בפעם הראשונה, הלכתי לראות את בובה שלי, בשלולית, ואז הוא הבזיק ביופיו ובמקום לראות אותה, ראיתי אותו. זה היה גילוי מדהים, שיש עוד מציאות בשלולית, חוץ מהבובה שלי, אבל אז לא העזתי לגשת אליו, רק השנה כשפגשתי אותו במקרה באמצע הקיץ, אמרתי; "אתה מוכר לי מאפשהוא" והוא אמר לי- "כן", והזמין אותי לרקוד איתו, תחת השמיים.
מאז שפגשתי אותו, אני מבריקה בעצמי, ברעיונותיי, ואני מחשמלת, אבל תירגעו, בנים, אני תפוסה, יש ברק אחד ששבה את ליבי, אפילו יותר מהקשת, אפילו יותר מהשקיעה.
אני אחתים את החברה האקולוגית עצומה, לתת לברק להסתובב ככה סתם, כל השנה. ואם לא יסכימו, אני פשוט אבכה וככה יהיה גשם כל הזמן והוא יוכל להופיע בכל פעם שיחפוץ. ואם זה לא יעזור, אז, אחרי שנתחתן, בתור רוח, אעשה שמות, אני מזהירה, אז כדאי לכם!
או אז, שום דבר לא יפריד בינינו, נרקוד לנצח. תחת שמיים גשומים.
תגובות