הנער רץ כל עוד נפשו בו, הוא חמק בין החצרות של הבתים הארוכים
(של פלורנטין ) משני הנערים הבריונים שרדפו אחריו.האחד אדום
שיער כמו עשיו והשני אדום שיער אבל עבה כמו שור הבר דל טורו דל
משיח בן דוד שיבוא במהרה, אלא שאדום השיער הזה התעתד להביא דבר
רע לנער שברח ממנו.
והנה נכנס במבוי סתום ונראה היה כי תוקפיו סגרו עליו מכל עבר
כסגור ארי על הצבי, אך לעזרתו באה השכנה סולטנה מהמרפסת למעלה
אשר זרקה תבשיל קלוקל מלא ביצים מסריחות ושמיר ופטרוזיליה
שכמעט פגע בראשי התוקפים, ואחר כך צעקה באומרה:
"יאללה סתלקו מן השכונה, תחזרו לשכונת שפירא יא קרא דה
פישתול!" והם, כששמעו את קולה המאיים וראו את הסיר נבהלו עד
מאוד, אך נשארו בקרבת מקום, והנער עלה דרך הגגות אל הבית שלו,
אך לפני שעלה תפסה אותו השכנה והביטה לו בעיניים ואמרה:
"תגיד יא איז´ו, לא מצאת לך עם מי להתעסק רק עם הבת של פיצ´ון,
הלא אחים שלה ודודים שלה זה כמו קוצים ששומרים על השושנה
שבאמצע, כמו שנאמר פונצ´ה פונצ´ה לה רוסה!"
והבחור לא ידע את נפשו בו ומלמל תשובה ואחרי כן עבר אל ביתו.

סלומו קרקסטיקה ישב בפתח של בית כנסת רבי עקיבא ליד הנמל של
העיר הגדולה, הוא הביט בשקיעה בעיניים הגדולות שלו וחייך מן
חיוך נאיבי כזה,הוא נזכר בשלוניקא ובטיילת ובאוזו שהיה שותה שם
עד לפני שהחליט לעלות לארץ בתור חלוץ, ופתאום חלומותיו נקטעו
והוא הרגיש טפיחה על השכם, הוא מלמל "בר מינן בר מינן" ואחר כך
הסתובב, ולעיניו נגלתה דמות רבנית תורנית בעלת כובע עגול ובגדי
צבעונין, סלומו הכיר את הדמות וקרא:
"הו הו סניור מורנו הרב משה בואנו דל ירושלים! ירום הודו! במה
זכינו!!"
ומשה בואנו חיבק את קרקסטיקה עב המידות ואמר:
"ואללה בחייאת קרידו מיו, לא ציפיתי לראות אותך כאן יא סניור
קרקסטיקה!, אמנם אני מכיר אותך שנים, אבל אתה בצפון תל אביב?
מקום הבוהמה וההתבהמות?"
וסלומו הביט בו ואמר:
"נכון שפעם עברתי לספון תל אביב, חשבתי יש בני אדמים אבל אני
רואה ששמה בנאדם לבנאדם כמו טפט! אני לא מוותר על פלורנטין"
"ומה בכל זאת אתה עושה כאן?יא סנטא בוקה!" הקשה בואנו התמה.
"אני באתי לתת צדקה לנדר שנדרתי בשביל הבן שלי יצחקיטו"
"הבן שלך? אני זוכר אותו בברית מילה, מה קרה איתו, לפיצפון?"
"בר מינן בר מינן, השם ירחם,לוס פקאדוס טודו ישראל! הפיצפון
התאהב בבת של פיצ´ון, זה שמוכר קרח וגלידה משכונת שפירא!"
"פיצ´ון הבריון?" תמה בואנו
"כן כן, והאהבה נכנסה לו לקאבסה כמו בילביליקה באמצע היער של
ירושלים שמה בין השיחים של התותים והאספרגוס"
"אבל כבר אמרו רבותינו דסלוניקא ,קן נו טיינה לה ארמוזה בזה לה
מוקוזה! (היפה לא רוצה? נשק את המכוערת) וזה על אף שאני חושב
שאסור להכניס בנות לעולם של הנוער וזה מה שקורה בעקבות זה"
סיכם בואנו ושאל "איפה הבן שלך לומד?"
"בן שלי?, הבן שלי לומד בבית ספר העממי של פלורנטין"
"שמע לי, שלח אותו אליי לכפר הנוער, אני אשמור עליו ואתן לו
חינוך דל חינוך! כדברי רבותינו דשלוניקא ס"ט עליהם השלום"
"כבוד הרב, זמנין מודרנין קשין מאוד מאוד, אני יחשוב על זה
ואתייעץ עם אשתי אלגרה"
הרב בואנו פנה ללכת אך לפני כן אמר "אל תשכח, כדאי לך למהר
לפני שיצחקיטו יסתבך בר מינן, יצא לך פזבנג אם יסתבך, לא כדאי
לך להתעכב ולדחות: דן דיאה אן דיאה- קזה מי טיה !"

אברמינו פיצ´ון ויוחאי אחיו, שני הז´לובים דל ממוטה חיפשו את
יצחקיטו על מנת לפרוע את החשבון, אך לא מצאו אותו בכל השכונה,
הם הפכו עולמות על מנת להגן על הכבוד (של ההרמאנה היפה
והבלונדינה שלהם) שיצחקיטו ניסה להתעסק איתו.
לבסוף נודע להם שיצחקיטו עבר ללמוד בכפר הנוער דירושלים והם
החליטו לנסוע במיוחד לשם על מנת ללכת איתו מכות.
טוב, אז איך מגיעים בצורה המהירה ביותר? עוצרים מונית, אבל קרה
ממש נס ואיך שהם דיברו עם השכנה של קרקסטיקה ויצאו לרחוב מטלון
עצרה להם מונית, במונית ישב נהג הונגרי שמן והביט בהם במבט של
עגל דל איטליז:
"סע עכשיו לירושלים!" אמרו הבריונים
"זה יעלה לכם..." אמר הנהג אך הם קטעו אותו באומרם "עלינו,
נגיע נעשה את החשבון יא כפרה קרידו דל טאקסי!"
"לא יאומן! בריונים דוברי לאדינו!" אמר הנהג ועלה בדרכי ההר
לירושלים.

המונית הגיעה סופסוף לעליה הגדולה שלפני השער של הפנימיה של
כפר הנוער, הנהג עצר ואמר לשני האחים:
"מאה לירות!"
"מה מאה, מה מאה? מאה חמישים כמו כלום! עשית לנו מערוף גדול!
באנו לסגור חשבון עם הטנה מכה שלנו!"
הנהג ההמום הביט בהם ולאחר שקיבל את התשלום מלמל "אישטנם!" אבל
אחר כך צחק צחוק גדול.

שני הבריונים נכנסו בשערי הכפר ופסעו בו כשהם שואלים כל עובר
ושב מי מכיר את יצחקיטו קרקסטיקה והסבירו כי יש להם חשבון עצום
עם הבנאדם הזה.
לבסוף הם לא היו צריכים בכלל עזרה כי לאחר רבע שעה בערך, נראה
יצחקיטו כשהוא נכנס לכיתה י"א.
הם דלקו אחריו ונכנסו בעד הדלת, אך נבוכו מכיוון שראו כי הכיתה
מלאה וכל התלמידים כולל יצחקיטו במקומם ובשולחן המורה יושב הרב
משה בואנו ומביט בהם במבט חד.
"אתה אל תתערב" צעק יוחאי פיצ´ון "זה העסק שלנו איתו ולא העסק
שלך!"
הרב בואנו קם ואמר:
"לא תעזו לגעת בו ביצחקיטו, כאן זה כמו חממה וכל אחד הוא פרח
וכל פרח צריך פרפר ולא עש ולא ג´וק כמו שניכם שהרי אתם כמו
פחים ריקים דל הבל הבלים, גורסוס דל אנטיוכוס"
"ממש פחים רקים מכל תוכן" התערב רן מורי וכל הכיתה צחקה.
"אתה תשתוק יא פנדולה אין פייס(רזה כמו מטוטלת)!" צרח עליו
יוחאי ונופף באצבעו הארוכה.
אברמינו התקרב לבואנו כדי להגן על כבודם המושפל בזוכרו שהוא
יכול להרים מכות את חצי מהבריונים של רחוב העליה, אך לא יכל
להתקרב יותר מידי כי עיניו של בואנו היפנטו אותו.


ואז, הופיע מבעד הדלת סלומו קרקסטיקה בכבודו ובעצמו, במקרה הוא
לקח במיוחד חופשה מהנמל, וזו הייתה בעצם קנוניה  שרקח ביחד עם
הרב בואנו ונהג המונית ההונגרי בכדי לבודד את שני הערסים
מחבורתם.
"עכשיו כל הכיתה יוצאת החוצה!זיפת אל עמא, מי שישאר שיחשוב על
עתידו!" ציווה בואנו והם באמת יצאו בשקט מופתי.
סלומו ובואנו התקרבו אל שני הערסים ובואנו אמר:
"עכשיו זה הכח שלי ושל סלומו מול שניכם, יש לי חגורה שחורה ולו
יש את הכוח של הסבלות, לא כדאי לכם להתנגד כי אחרת תסבלו"
ואברמינו ויוחאי חשבו שנייה אחת אבל יוחאי התסיס:
"אברמינו, בכבוד שלך, יצחקיטו התחיל עם אחות שלנו והשפיל אותנו
ואת אבא! זה יש לו חגורה שחורה? זה יש לו מגבעת שחורה וזהו!"
ואז אברמינו התחמם צעק קללה גדולה ולקח כסא וזרק על הראש בלטה
של בואנו, אבל בואנו היה זריז והתכופף ובדיוק סלומו קפץ קפיצת
צ´אגאווויה על יוחאי והפיל אותו על הארץ כהפל באולינג במרכז
המסחרי, ובואנו לקח את היומן הכיתתי ששקל כמה קילו מרוב
הרשימות וזרק אותו על אברמינו, אברמינו קיבל מכה בראש ונפל על
הרצפה כשהוא בוכה בכי מר, יוחאי שכב מתחת לבית השחי של
סלומוניקו וכמעט נחנק כשהוא מתחנן לעזרה.
ואז נכנס רן מורי ששש על ההזדמנות ותפס את גרונו של יוחאי
הכנוע בידו האחת וניצב מול בואנו שאמר לו:
"תואיל נא ללוות אותו אל השער!"
ובדרך בעוד רן מורי לופת את גרונו,חמק ממנו יוחאי וברח ממנו,
לא לפני ששלח בו קללה ארוכה, ואליו הצטרף אברמינו ושניהם רצו
רצוא ושוב כשיכורים או כמו ג´וקים מסוממים לכיוון עמודי התאורה
ומרוב פחד נכנסו בהם ודפקו את האורות וגם דפקו תראש שלהם וכל זאת כשהתלמידים זורקים עליהם פחיות ריקות ונפצים שנגנזו מימי פורים.
וסלומו לחץ את ידו של הרב בואנו ואמר לו:
"כל הכבוד חבר קרידו, ממש תודה, לא הייתי יודע מה לעשות עם
האזנוס חמורים) האלה שעשו את המוות לבן שלי, ככה לא היה
בשלוניקא ששם נתנו כבוד אחד לשני ולא הציקו לשכנים וכשאני
ראיתי את אשתי בטיילת, היה אש בלב אבל הורדתי ת´ראש באדמה!"
ובואנו צחק ואמר:
"הורד הורדנו את הראשים של הקדימסיסים האלה עד לאדמה ואני
מקווה שלא יעזו להגיע לכאן בקרוב"