[ליצירה]
אפצ'ילוג
ראו אחים, ראו זה פלא,
הסתכלו על שניים אלה
על מרב ועל אביה
(אתה אימה אי שם החביאה)
מטיילים הם בעולם
וטסים מפה לשם
את "צורה" לא שוכחים
וגם לא את "ממזר פרחים"
אז מה אם למרב חבר?
אביה הוא המשורר!
אליו אני עכשיו כותב
אך לא הופך למאהב...
ולך, פיצקית- זכרי את שמך
אל תשכחי מעמדך
לכתוב עליי שאין לי כתר?
כך מעל גלי האתר?
אינך יודעת מה זהוּב
כתרי שלי זה האהוּב
חבל רק שעליו כתוּב
"אני מונח לי על ראש כרוּב"
מרב, נראה, לא מסכנה
(איני נכנס למגננה)
משיטוטיי כאן באתר
גיליתי לי דבר מוזר:
כולכן הייתן מקוות
באיזה בוקר לגלות
שאביכן, גולש מוּכר
מוצא לכם כאן באתר
בחור נחמד וגם רווק
שבאישתו עוד לא דבק
וכך לכן היה מודיע
"אגור איתך בהרצליה"
אתן כותבות מתוך יאוש
על נישואין גם עם יתוש! (בעל זבוב אם לדייק)
על כן ב'קשה תרדו ממני
אמנם אני רווק הנני
אך עוד לא תר להיות כבר בעל
כי מתחתן אני עם צ.ה.ל. ...
היה נחמד להתכתב,
(את זה אני ממש אוהב)
ונאחל כולנו יחד
כן, כולנו, די לפָּחַד!
לכל משפחת עמירם
למרב ואורי גם
שיחזרו לכאן מחר
ונפגש פה באתר,
כל הכותבים כולל כולם
ושלום יהיה כאן בעולם
[ליצירה]
ילדה, למה לטעות במילה האחרונה למה... "ב"חיוכים...
בהחלט שיר ילדים,אם כי בחלק מהמשפטים החרוז לא יושב מדויק. תקריאי לעצמך ותראי איפה לשפר.
ולאלדר- "חיוך זה מה שאומרים"?
[ליצירה]
כמה קטן ככה שטן!
התמונה המקורית הם מתפללים ביחד (מה שראיתי בעיתון וקיבלתי גם באימייל) וזה מראה את הצד החיובי,ואתה בא והופך את זה? לא שייך.. (אני גם לוידע איך הצלחת להפוך...)
[ליצירה]
122
"איזה חג תאהב מרב?"
זוכה לתגובה מספר קב"ב.
זו כמובן גימטריא
ולא קציצת בשר טריה,
(של כל מספר כשהוא לבד
לא בחישוב המאוחד..)
למרות שכאן לא אתנגד
בסטייק בקר להתכבד...
מה שאורי לא מכיר,
על אף היותו כותב בכיר
שלאחר מספר צפיות
הן מאפס מתחילות
ואכן כתבתי את דבריי
כשיש גיבוי מאחוריי.
מה שכן, אלפייםשלושמאות
אכן ראוי למחמאות
לשלל הכותבים החורזים והמגיבים
שמול המסך בסבלנות יושבים,
ורואים מה חרזו בתגובות לפניהם
ועל מה הם צריכים לכתוב שינוניהם
(אם למילה "שינוניהם" אין מקור מיושן
תוסיפו לעצמכם ב"אבן שושן")
וכתב לו בוסקילה,שנקרא גם אלדר
שבתנ"ך כנראה הוא שולט נהדר
שגם נביאינו חרזו הם חָרוֹז
ועל העתיד כך רצו הם לרמוז
ואנחנו, שבנבואה איננו שולטים
(אף שכידוע היא ניתנה לשוטים)
לא נדע מתי השרשור ייגמר
אבל רק אם יוּתר לי כאן להתמרמר:
האם לא מגיע אף לממזרים
לכתוב את התגובה המאה ועשרים???????
[ליצירה]
.
האמת, אני חולק על שן תותבת-הוא לא היה מפתיע וגם לא קולח, אבל אהבתי בו דברים אחרים:
א. הצלחת להפוך שיר תמים ועליז למשהו קודר כל-כך ע"י התיאורים שלך וזה מעניין.(יש גירסה של ארקדי.ד. ל"ליצן קטן שלי",עצוב כמו שרק הוא יודע לשיר)
ב. זה פתאום מעלה את המחשבה למה שלומית היא זאת שבונה ולא אבא שלה או בעלה. אישה גלמודה...
ג. "הוא לא יחזיק מעמד עוד שנה"- מזכיר את "העלה האחרון" של או הנרי. כשהעלה יפול היא תמות. כשהסוכה לא תחזיק מעמד...
בהחלט יפה,בברכת "ושמחת בחגך"....
[ליצירה]
הלו, להירגע...
"זה יהיה עלבון לשאר הקוראים" כי הם לא מטומטמים כמוךָ...
אחרי ההסבר הבסיסי הבנתי לבד את שאר הדוגמאות אז נא להרגע.
ההכרות שלי עם המטבח לא כוללת סופלה, בישולים או החלפת מתכונים אלא מקסימום עריכת צלחת חומוס מכובדת עם שמן זית וזעתר. וכמה פעמים חביתה.
מהממזר הריחני, שלא אתמול יצא מהתנור.
תגובות