גשם ערפילי ירד באותו יום
ברכה לחקלאים ולמעיינות תהום
ניסיון להשכיח את העבר
השתדלות להבריח את המוכר.
אט-אט צעדתי על השביל
מכונס בעצמי ובחום המעיל
מביט בפזילה בכתובת מצבה
מלווה אדם בדרכו האחרונה
בין עץ ברוש ומצבה עלומה
הוסתרתי משאר עיני המשפחה
המת לדעתם מת מוות כלימה
אבד את נפשו ללא בקשת מחילה
מילים נאמרו מעל הקבר
מפזרים שבחך לכל עבר
ואני נזכר בדם המרוח
על קיר חדרך הזנוח
רב נואם באדרת שחורה
מלמל בשפתיו תפילה עתיקה
שבח לאל, שבח לרוח האדם
הצטדקות: ידינו לא שפכו את הדם.
XXX
הגשם הגביר את זעמו
כביכול אומר את דעתו
טפטוף המים על האדמה
נשמע כשם צעקתך האחרונה
נגינה סמויה התנגנה באוזני
עת התרוממת והבטת עלי
כנזכר במכר מוכר ויקר
אורח נוכח הלא שוכח.
יכולתי להישבע שראיתי אותך
מסיר מעצמך את השמיכה
פוקח עינים לארובות השמיים
ממלא יובשך בדמעות מיים.
רגלי חשקו לנוס משם
חזרה אל מחוזות מוכרים
אל השקט הלא מוגשם
הרחק ממלכתך, ממלכת צללים.
אבל מבטך הושלך אלי
כאומר התקרב נא ודי.
צעדתי את מספר הפסיעות
שלא נצעדו באותם לילות
אותם לילות זרועי חשיכה
בהם תרת אחר הבנה
אותו ליל רווי תרעלה
בו הוסרה ממך המסיכה
XXX
התיישבתי לצידך בקצה המיטה
מצית לעצמי סיגריה זולה
כהרגלי הצעתי אף לך
אולם המשכת בקפיאות מבטך
הגשם נלחם את מלחמתו בעשן
הרוח הצטרפה לכבוי האש
מחזה סוריאליסטי לא מובן
המת החי והחי המתיאש
סיפרתי להם את האמת
כיצד הטבע את יישותו מעוות
ועכשיו אני עומד מול הורייך
משקר לעצמי, משקר בלעדיך.
סיפרתי להם שזה בסדר
סיפרתי שאין צורך להסתתר
החטא כבר אינו חטא
זה רק אתה המת.
השפלתי את ראשי לריצפה
וחזיתי במקום משכנך
לחשתי: דע את עצמך
ואז תאבד דתך.
XXX
נשכבת חזרה על המיטה
כיסיתי את גופך בשמיכה
בין עץ ברוש למצבה עלומה
צפיתי בשובך לחיק האדמה.
נאומים נמוגו ומנגינת הקדיש נשמעה
הגשם פסק וקרן שמש פצעה
אומרים שהאדם מוריד סודו לקבר
אך הקבר גילה היותך גבר.
קשת בשלל צבעים נראתה
האל שיבץ בכיסאו את נשמתך
יושבים יחדיו ומקריאים שירים
אהבת אדם באדם לעולמי עולמים
תגובות