רגע סתיו
ניצן ופרח
-
אני בן אדם. הפתעה.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אני אוהבת תמונות כאלה שיש פוקוס על משהו אחד והשאר כאלו לא קיים. יפיפה! תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] יופי הגיע לשולחן העבודה שלי [ליצירה]
- [ליצירה] אין הרבה מה להגיד זה פשוט מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] לי זה נראה יותר כמו ליבלוב ולא כמו שלכת..... (תקני אותי אם אני טועה) בלבלוב ובפריחה יש את אותם צבעים בגלל ה"קרטונואידים" המצויים בעלה שהם אלה שגורמים לצבע האדמדם בליבלוב ובשלכת. הם אלו שנוצרים ראשונים בעלה צעיר והם האחרונים להתפרק ממנו לפני שלכת. אלו היו 60 שניות.... : ) [ליצירה]
- [ליצירה] מממ.. לא יודעת. לי זה היה נראה עלה יבש. לא ממש מבינה בזה. כל העלים האחרים היו ירוקים. [ליצירה]
- [ליצירה] למה העלה מזכיר לי ג'רפה? [ליצירה]
- [ליצירה] ???? למה באמת? אולי כי יש לך דמיון פורה יתר על המידה. בעצם, עכשיו שאמרת פתאום אני שמה לב שזה באמת מזכיר ג'ירפה. [ליצירה]
- [ליצירה] ! תמונה יפה מאוד, ובאמת פתאום רואים ג'ירפה... [ליצירה]
- [ליצירה] אני אוהבת את השפה שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] * אוף, עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כל הלחם הוא מחימר, חוץ מהפרוסה שמונחת ליד. איפה החלות של שבת? זה רק לחם, נראה לי.. [ליצירה]
- [ליצירה] ראשית - לעולם אינני מגיבה על שיר ב"מבט ראשון". אני קוראת אותו לפחות פעמיים. שנית - ייתכן שהשיר נבע מתוך רגש של אהבה לארץ, אך בעיבוד הסופי, בעיני, זה לא עבר. יש כאן התייחסות לשקיעה, שהיא לא ייחודית דווקא לארצנו הקטנטונת... (ואני מזכירה שכל התגובה היא מתוך הראיה המוגבלת שלי. אפשר שאחרים ימצאו בו את מה שאני לא מצאתי.) [ליצירה]
- [ליצירה] אני יוצאת מנק' הנחה שהאישה והילד הם נושא התמונה. אבל אז, הם נמצאים בדיוק בקטע התמונה החשוך והלא-ברור. לעומת זאת, העץ ושיבולי הענק הצטלמו נהדר, ואפשר אפילו להסתפק רק בהם. [ליצירה]
- [ליצירה] מיוחד, יפה ונוגע. הבית השלישי והשביעי במיוחד - מעבירים את הכאב מלוא חדותו. קצת מפריע שהחלטת לחרוז אך לא הקפדת על החריזה לאורך כל השיר. (בעיקר בבית הרביעי) - זה שיר נהדר וכדאי לתקן את הנקודה הזו. [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר וכואב. התחברתי מאד לנושא של כאב השכחה (שכואב הרבה יותר מהזכרון) קשה שלא ליפול לבנאליות כשעוסקים בנושא שכל כך הרבה נכתב עליו, ואמנם בשני הבתים האחרונים השיר נשאר בגבולות המוכרים, אך בהמשך הוא מתרומם משם ומצליח להפתיע ולרגש. אני חושבת שהעוצמה של השיר היא בבתים האחרונים שלו וניתן לבנות מהם שיר מלא. (לצמצם את הראשונים, ולתת לאחרונים יותר משקל.) מה דעתך? לגבי התוכן: כפי שכתבתי, הנושא קרוב ללבי מאד. גם אני מוצאת את עצמי בחרדה מהשכחה, מוודאת שאני עדיין זוכרת את צורת ההליכה, את החיוך ואת צליל הקול... אבל אני לא מסכימה עם השורה האחרונה. העובדה שאנחנו שוכחים לא מוחקת את קיומם של אלו שהיו. זה לא הזכרון שמשאיר אותם, אלא עצם העובדה שהיו, שקיומם השאיר את רישומו בעולם גם אם אנחנו, מכח הגזירה, שוכחים ולא מודעים לו. [ליצירה]
- [ליצירה] הנה איך אין כאב: נסה לקרוא את השיר ביתר זהירות, ותתבהר לך התמונה: מישהו אחר חיבק מישהי אחרת, באותה הצורה שבה בעלה מחבק אותה. אז נכון שההיא (של ההוא, שלא אכפת לה ממנו בכלל) יותר יפה, אבל האהבה (שבינה לבין בעלה) יותר גדולה... ואם כבר נכנסתי - שיר טוב. :) [ליצירה]
- [ליצירה] (ואגב - השיר הזה איננו הייקו "חוקי". הוא שובר את הכללים של ההייקו כחלק מהפרדוקס שבתוכנו) [ליצירה]
- [ליצירה] הכתיבה, בהרגלך, חדה וטובה. אבל הפעם אני בוחרת להתייחס לתוכן. הוא קשה לי, קשה לי מאד לקרוא ביקורת כל כך נוקבת. הצרה עם שירים, שאי אפשר להתווכח איתם, כי הם לא מדברים עם ההגיון - הם מדברים עם החדות שלהם עצמם ועם הרגש. הייתי רוצה לדעת למה את מרגישה וחושבת את מה שהשיר הזה צועק. [ליצירה]
תגובות