ושוב,

מרגישה את הכאב

העולה מבפנים,

את הצביטה בלב

המתווספת לשלל מכאובי.

*  *  *  *  *  *  *  *

מרימה את הראש,

מביטה לעברם

משננת את אותם המשפטים:

"לא להתיאש"

"להיות חזקה"

ושוב,

 מתמלאת געגועים...

*  *  *  *  *  *  *  *

מנסה להסיט את המחשבה,

אבל הבלבול אוחז

מסרב להיפרד.

*  *  *  *  *  *  *  *

נכנעתי לכאב,

נכנעתי לדמעות,

השלכתי את שריון הפלדה

ונתתי לרגשות לסחוף.

הכאב והפחד

תפסו מקום של כבוד

במחשבותיי.