עוד יצירה נפלאה.............
יש לך הרבה יצירות על השר הגרוע שבין האדם לטבע... אני מבין למה. אכן, צריכים לשפר זאת.
אההה!!! את תופסת לי את כל רשימת היצירות האהודות!
מסכים עם המסר.
תודה.
[ליצירה]
עוד יצירה נפלאה.............
יש לך הרבה יצירות על השר הגרוע שבין האדם לטבע... אני מבין למה. אכן, צריכים לשפר זאת.
אההה!!! את תופסת לי את כל רשימת היצירות האהודות!
מסכים עם המסר.
תודה.
[ליצירה]
יגלי
יגלי זאת ילדה חמודה מאוד שהכרתי בזמן המלחמה, שרוצה להיות וטרינרית....
לביא - כהרגלך, אתה צודק לגבי ההערות. רק שבמקרה הזה, אני באמת לא יודעת איך אפשר לשפר את זה... המלצות?
[ליצירה]
זו רק סקיצה, כי באוטובוס הביתה קשה להרחיב בפרטים ודיוקים. וכתמיד, אחרי שראיתי את הרעיון בדף, התעצלתי להמשיך...
היא אומנם חסרת יכולות (ובגדים : )), עם עבר של גדיעה ועקירה, אבל השמש שוקעת על הימים הכואבים האלה, והיא מוכנה להמשיך... קצת נזכרתי בשלט הגדול "תיכף נשוב" באחד הצמתים של הגוש, שבוע לפני ההתנתקות...
(הקרמבואים על ההר נשארו חסרי תגובות : ( ...) איפה המתנחלים שמכירים את האזור?
[ליצירה]
אכן - "הייתי תוחם את הארץ הזאת, בקרני מוות..." זה המשפט הכי חזק של השיר, למרות הסיום החטוף, המנסה לגנוב את ההצגה. רעיון השיר והדרך ביצוע מאוד מוצליחם. משאיר תחושה חמצמצה... למה רק אחרי תיחום בקרני מוות יהיו דמעות הנופלים כחיוכים? הרעיון יפה, אבל עצוב כל כך. אני מעדיפה לחשוב ש"הם" מחייכים ומחכים לנו, בזמן שאנחנו עוד כאן, מתגעגעים חסרי ברירה ובוכים.
תודה.
תגובות