מנחם שהכיר את נועה היה בחור דתי עם כיפת צלחת מהסוג של הדוסים האלה, קראו לו מני,  בחור מאוד יפה עם תלתלים בלונדים משהו, ימני קיצוני אפילו בהשקפותיו, שהיה בן למשפחה של אבא מורה ואמא מורה למדעי הלשוןשגרים בין בני ברק לרמת גן והם היו מה זה זקנים והוא בא להם אחרי הרבה שנים..
עכשיו, זה היה מתי שנועה עברה את גיל עשרים וארבע והוא נכנס לגיל עשרים ושתיים, טוב...

אז זה קרה בערך כשלמד את התואר הראשון בכלכלה,זה היה בקיץ, בחופש, הוא הכין את העבודה במאקרו כשפתאום ראה את החבר שלא פגש כבר שנה, זה היה גדעון השמן והוא לחץ את היד שלו ככה בחנוניות.
אז גדעון הביט במנחם ורצה קצת למתוח אותו:
"אם אתה פנוי יש לי בחורה שיכולה להתאים לך בול" הוא אומר.
מנחם מסתכל בו ושאלה ראשונה שלו:
"היא דתייה?"
וגדעון אמר בערמומיות:
"חוזרת בתשובה"
טוב, אז הוא נותן לו את המספר ולפני הם נפרדים הוא אומר שקוראים לה נועה והיא בת עשרים וארבע וגרה בתל אביב ועוד ועוד,
ומנחם מה זה מעוניין לצאת, כי ואללה הוא מת להכיר מישהי ואין לו אפשרות כלשהיא בגלל שרוב רובן של אלו שלומדות באוניברסיטה הן חילוניות והדתיות היחידיות מה זה מתנשאות..
טוב, אז הוא הרים טלפון (והמזל של הסיפור הוא שבאותו זמן נועה בתקופה פנויה בלי בחורים שמתקשרים)
היא עונה והוא עושה:
"גדעון נתן לי ת'מספר שלך, אני מעוניין להכיר"
הוא מספר על עצמו ואומר לה שהוא בחור דתי ושמע שהיא חוזרת בתשובה והוא אמר שיש לו תחביבים כמו חישובים גיאומטריים ותכנות וגבעות ועוד ועוד"
והיא מגלה עניין והפיוז נדלק לה, כי אף פעם היא לא יצאה עם אחד דתי חצי מתנחל כמו שהיא רגילה לראות כשהיא עוברת ליד בר אילן, אז היא באמת מעוניינת ואומרת:
"נכון, אני בחורה חוזרת בתשובה, מנסה לשמור והכל, אבל עדיין אני לובשת גופיות ומכנסיים"
אז הוא שומע את עצמו אומר:
"גם אני לובש מכנסיים, נלך ביחד בתור התחלה"
והיא תופסת צחוק ואומרת שהיא מוכנה להיפגש בבית הקפה.

טוב, אז נספר שאחרי כמה זמן הם התאהבו ככה חזק ויצאו לכל מיני מקומות מעניינים בארץ כמו תל אביב, דרום תל אביב וצפון תל אביב וכל מה שמסביב. והאהבה נכנסה לבחור לדם והוא ממש רצה אותה אלא שהיה צריך להתמודד מול ההורים שלו אם הוא רוצה את הבחורה היפה אבל החילוניה הטהורה במאת האחוזים שהיא בניגוד לדרך שעבר במשך כל השנים

אחרי השיחה עם ההורים שלו שנגרמה קצת בעצבות בשבילו הם , כלומר הוא ונועה נכנסים לאוטו שלה הם נוסעים ונוסעים ומגיעים לבית דירות אי שם ליד כיכר המדינה, בית כזה צבוע לבן עם מרפסות וגינה מרכזית, היא עוצרת בחניה ומוציאה ת'מפתחות.
"כאן הדירה שלי".
מנחם התמוה שואל:
"ומה עם הבית של ההורים?."
"טוב, שמה זה החדר אצל ההורים, כאן אני קיבלתי ת'דירה מאיזה סבא שנפטר והוריש לי אותה".

שלי זו חברה של נועה, הן יוצאות יחד קבוע מאז שהכירו בקליפורניה, טוב, אז השלי הזאת שמעה שלנועה יש חבר כבר שבועיים או שבוע והיא רוצה להכיר, שלי היא בחורה נאה, לבושה כזה טוב כמו סטודנטית שלומדת מדעים ואוהבת חברה ומסיבות.מאוד תוססת, היא נכנסת לבית של נועה ונועה מציגה לה את מני

  "נעים מאוד" שלי אומרת ולוחצת את היד של מני לא לפני שמביטה בו במין מבט מיתנשא של (הנה הדתיים האלה)

מני מביט בבחורה החיונית צפונית,שכרגע יושבת בכורסא מעור סקאי שחור, יש בו איזה זיק של היכרות והוא שואל:

"איפה את גרה?"

"היא גרה במקום טוב" צוחקת נועה ואומרת שהיא גרה במגדלי עצמון ליד הירקון איפה שכל המי ומי.

"אני במקור מגבול רמת גן בני ברק" אומר מני

"גרתי שם עד לפני שנתיים וחצי" אומרת שלי בהפתעה

"רגע, לא גרת ליד האולפנה של הרב רייזמן?"

"אכן אכן" אומרת שלי וממש נלחמת עם עצמה אם היא רוצה לומר לבחור הזה שכל כך מוכר לה משהו.

"מה שם משפחה שלך?" היא שואלת

"רוזנמן"

"שלי-שולה לאה מנקוביצקי" היא אומרת ומחייכת

"מהה!" מני מביט בבחורה החילונית השותה לידו משקה דל אלכוהול ולא מאמין

"את הבת של הרב מנקוביצקי? הוא חצי חרדי,את היית עם שמלות מאוד ארוכות איך השתנית? הרי היית באריאל?!"

נועה מביטה בה ואומרת: "יש משהו שפיספסתי?".

נועה פותחת את המערכת סטריאו, יש מוסיקה של ראפרים והיא קצת מגבירה, אחרי כן היא ומני שואלים אותה איך זה שעשתה מהפך כזה ושלי אומרת:

"אני אספר לכם".