[אריק הרפז מתגעגע לבתו לירון שנרצחה,

לא לקירות ולחדר שלה, "הארץ", 12/10/2005]

מי מתגעגע לבתים שהיו

מנופחים מז'קוזי ויראת שמים?

לא אריק, אבא של לירון ע"ה

לֹא לַבַּיִת בְּאֱלֵי סִינָי שָׁם נֶהֱרְגָה.

כי עכשו אֱלֵי סִינָי שוב חול ישר

בֵּית-מוֹעֵד לאור ולגלים

שאינם מומחים גדולים

בתורת המשחקים

ומשחקם ענוג.

וכמה לבנים ומאירים גלי מצחו

של הרב חיים דרוקמן שליט"א.

עוד נשוב אליך עזה הזנזונת

ובר כוזיבא צוחק

הלא כבר עלו פעם, פעמיים, עשבים בלחיינו

ואיך יברך א-ל-ה-י-ם את חוף עזה,

היו לנו שם 180 מ"ר

ולמוחמד א דורה נְיָר מתגולל  של "מקור ראשון"

או "הארץ", לנגב מאחורה,  באין נייר טישו בעזה.

מנופחים מז'קוזי ויראת שמים

מכל   מטר מרובע

הוא, אריק, בחר לקחת רק את

דלת החדר שלה ושקע חשמלי

עליו כתבה ביתו את שמה.

ומה נעשה ונוכל להכנס מתי מספר בדלת הזו

מתי מספר בכל זאת רוצים לחיות. ותאיר לנו הנורה

אנחנו מחפשים בחושך את מבא הדלת

וממתינים שלא נוכה בסנוורים ואור יהיה

ולא נהיה עוד עם ישראל כזה.

מספיק עם זה,

......................................................