|לזכרם של דרור ויינברג וארז גרנשטיין|
דומם צועדים
אט אט נשמעות טפיפות
רגלים.
המשא כבד על הכתף
השקט מעיק.
זכרונות עבר שוטפים
את אנשי הליל
עיניים כבויות זועקות
מעיניים עצומות.
המשיכו הלאה
אל תוותרו
קחי אותי איתכם
זכרו אותי ביניכם
ראו, יש אור במזרח
נגמר המסע
נגמר.
תגובות