מאת: עינת טמסות

שבה היונה,

מארץ נוכריה.

אל ארצי

בחלון ביתי,

יכולתי לראותה.

בשיא יופייה

פורסת כנפיה,

נעצרת לנוח,

בגג,

או חוט חשמל.

כלוליינית

הרוקדת,

בקרקס נודד,

שבה היא לקן.