"אבל איך?" היא שאלה אותי "אני לא מבינה איך האושר יכול לבוא מתוכינו? חייב להיות משהו שמתייחס לסביבה, לבריות, שישקף מבחוץ- אלינו! זה פשוט לא יכול להיות אחרת!" הו, נערה, כשהייתי בגילך חשבתי שאושרי תלוי בכל מה שחיצוני לי שהעולם, הנבראים והברואים הם-הם היכולים להשפיע לתוכי שמחה, שרק בכוחם לעשותי מלאת חדווה וחיוניות. ואז הייתה עצבות מסביב ומוות וקמילה והאנשים בכו והאדמה רעדה העצים הרכינו ראש והגשמים- של נהי ולא של ברכה. הטירוף והקטל שרו בכל--- וראיתי תינוק מחייך ומיד צוחק בצחוק ילדי ומתוק כאילו כל החושך מסביב- אינו נוגע לו כל עיקר... כאילו אין חידלון ומספד כאילו הדממה היא של רוגע לא של אימה. מהאור בעיניו של הפעוט למדתי, נערה, שמחצבת האושר נמצאת בתוכינו כל כך עמוק פנימה עד כי אנו טועים לחשוב, עת חיפושינו אינם מגלים אותו, שהוא מושפע מכל מה שאינו אנחנו. את המשגה הזה החלטתי לנסות לתקן, בזכות חיוך של תינוק בן יומו... והעצים הגביהו קומה והפכו ירוקים יותר. ---------------------- "המחשבה שהאושר תלוי במה שהוא מחוץ לאדם- מחשבת פיגול הוא" (הראי"ה קוק זצ"ל)