התאהבתי באינסוף השותק ולא ידעתי גוף- רק רוח הנוגעת בעיני. רק שם, שמך שלך- נותר לי לאחוז בו. כמוכת ירח התאהבתי בערפל. ואני חשה כבר ששוב אבדתי הכל. אותך, את השמיים, ואת המטרה. ושוב שקוף הופך לבן וגשם לדמעות והאינסוף שלך רחוק כמו הנצח. השאגה שלך נוגעת בעיני ביד קרה, שותקת. והיא כמו ספינה טרופה על משברים. אני בוכה. עליך. אליך. אתך. ואתה מחייך.