יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ולסיכום: גם אני חושב שהבנות בארץ הכי יפות, וגם התחתנתי עם אחת כזאת, ואיזה יפה הבת שלי.....(-:) [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא !! (כמו שנאמר: שלושה נפלאו ממני וארבעה לא ידעתים.........דרך גבר בעלמה.......) [ליצירה]
- [ליצירה] זה שיר קצר ויפה ועדין. קל מאוד להתחבר אליו ולהנות מסגנון הכתיבה (: יורם [ליצירה]
- [ליצירה] אבנר ידידי, אולי קיבלת עונש מהמורה לכתוב 20 פעם "הגיון" ? כדאי לנסות גם את המנגינה של "עלי הגיון לכינור" הרי זה מקור המילה הגיון - מה דעתך קח את זה בהומור [ליצירה]
- [ליצירה] לאלמונית שלום, השיר מצטיין בכך שהוא שיר שצריך לקרוא אותו שוב ושוב וכל פעם למצוא דברים חדשים לחשוב עליהם. באשר לתוכנו, אם הבנתי אותו כראוי, אני בדעה שללכת בקוים עושה אותנו "צרי אופק". פעם כתבתי על חבר שלי, שהיה חקלאי שיר שהתחיל במילים: "האיש שהלך בשדות אך מעולם הלך בתלם......." בשביל להגיע לתחנה שלך, שנמצאת באופק, צריך לחרוג מקו החוף ולשוט במרחב. כיוון שגילי מופלג אני יודע שאפשר להחליט לצאת למרחב גם כשיש סערה (בעיקר בתוכך פנימה) ורצוי גם בגשם שוטף ומטריה שבורה. תני לגשם לשטוף את דמעותיך במקום לבכות יחד איתו. קו החוף הוא תלם ישר, כמו גם הכביש שיש לו סוף. אני מושיט לך יד כדי לגרור אותך החוצה מהקווים הצרים וזה יעשה אותך אמיתית. ולסיום, תמשיכי לכתוב, כמו שאומרים "יש לך את זה" [ליצירה]
- [ליצירה] מחשבה שניה אהבתי את שני שירייך: "חסרת שליטה" ו-"ציפור לבנה" שלטעמי, השילוב ביניהם מהווה בסיס לחכמת חיים. לאחר שקראתי את השיר "חסרת שליטה" קראתי את "ציפור לבנה". בשיר הזה בעצם הבעת את הדרך שלך איך לגבור על גישוש באפלת חוסר השליטה. בדיוק לכך התכווננתי בתגובתי הקודמת. לכן נראה לי שסדר הדברים הנכון הוא אכן: תחילה לקרוא את "חסרת שליטה" אחר-כך את "ציפור לבנה" ורק אז להגיב. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] כשקראתי את השיר, מיד חשבתי על תגובה, אבל תמי הקדימה אותי. אז קבל עידוד גם ממני יורם [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה, טוב, נכון, זו באמת פרבילגיה ואני בהחלט נהנה ממנה, אבל לא צריך להגזים. יש לי פרספקטיבה של זמן, אבל לא מהמאה החמש-עשרה או משהו כזה. בכל זאת אני מדור הנאסדאק ולא מדור הגילדות. בכל אופן תודה על התגובה, וניפגש באותו קפה עצמו. כל טוב יורם [ליצירה]
- [ליצירה] שיר נפלא גם במסר וגם באופן הכתיבה. (יהיו כאלה באתר שיגידו אולי שאתה מיושן בסיגנון, אז אל תשמע. תמשיך כך, ותזכור את המחמאה שלי). בקשר לניקוד, מעט אנשים בימינו יודעים לנקד. עכשיו אני יודע שיש לפחות שניים..... [ליצירה]
תגובות