[ליצירה]
אינני יודע לאיזה "חטא" כיוונו דבריך בשיר כיוון שהסוגיה שהעלית יכולה להתיחס לכל חטא, החל מהחטא הקדמון וכלה בימינו אנו - קבלת דברים כהוויתם - במובן של "כזה ראה וקדש" בכל תחומי החיים.
באשר לתגובה שלך, קרפה דיאם לא אהבתי את המילה "הוא". מי אמור לענות לך - קרפה - על השאלה ?
אולי תפנה אותה אל שי - וכך תיצור איתו קשר שיעזור לך להבין? נראה כאילו אתה מזלזל בו עד כדי כך, שאפילו אינך מצפה ש-"הוא" זה שיענה לך. תחשוב על זה.
[ליצירה]
השיר הוא יוצא מן הכלל ונוגע ברגשות הכי עמוקים של אהבה לילדינו ודאגה לשלומם. הוא שיר תפילה של כל האמהות. גם האמהות שלנו שרו לנו אותו. לכן כדאי להמשיך אותו:
"תן לנו את התבונה
ללמד את ילדינו
להבטיח לילדיהם
את ההבטחות
שהבטחנו להם,
וגם לקיימן."
הבי לנו עוד מפרי עטך יורם
[ליצירה]
אני קורא את שירך שוב ושוב, ואמשיך לקרוא אותו גם בימים הבאים. כמה כאב ועגמת נפש אפשר למהול בדברי שירה של חמש דקות שנמשכות לנצח. השיר הזה עולה על גדותיו. כמו חלב שגלש ודפנות הסיר נחרכו,וברגע מסוים צריך פשוט לכבות את האש. *****
[ליצירה]
השיר הוא יפה (-:), אבל איני מתחבר לתוכנו. הַרְגָשָתִּי, בעת שאני כותב (שיר, מונולוג, דעה או הספד), היד רושמת את מה שמתחולל בלב הרוטט, וכשזה קורה לי אני מברך את היד שעושה את שליחותה בנאמנות.
[ליצירה]
אני מסכים עם אפרת, שני ה-"ו..." מיותרים.
"אז עכשיו יש כוונה למילים?
עכשיו זה יותר ברור?
אל תצפו ממני לחזור על דבריי לפנות ערב--
אולי אחרי החדשות
אהיה יותר שקט."
בשיר יש נימה של נזיפה וה-"ו..." מוסיף נימה של חוסר סבלנות שהיא מיותרת.
תגובות