[ליצירה]
ראשית, ברוך שובך, מזמן לא קראנו אותך.
שנית, השיר הוא מקסים, כמו ששיר צריך להיות שיר.
אולי הייתי משנה קצת לפי הצעתו של מטומטם, אבל לא הכרחי.
שלישית, אני מקווה שתקבל את מה שאומר עכשו ברוח טובה, כיוון שכולנו חוטאים מבלי דעת בכתיבת רעיונות שכבר נהגו, וזה מוסיף עוד הבט לאותו רעיון.
זה מזכיר באופן ברור את השיר של ז'אק פרוור:
"הוא מזג את קפה אל הספל.
הוא מזג את החלב אל תוך הקפה.
הוא הוסיף את הסוכר אל הקפה בחלב.
הוא בחש את הקפה.
מבלי להביט בי, מבלי לשים לב אליי....."
בעצם זה אותו שיר רק עם מכונית במקום קפה
מה דעתך?
[ליצירה]
השיר כשיר הוא נפלא, ומי שמנסה "ללוש" אותו מקבל עיסה דביקה. שירים אין טעם ללוש. צריך לקרוא, להנות ולהזדהות או לא להזדהות. השימוש בשמש כמטאפורה מוכר, ותמיד יש בו משהו חדש.
באשר לי
קבלת את ברכתי
[ליצירה]
נראה לי שהשיר הזה מתאים להיות מעין אפילוג של אוסף שיריך האחרונים: התכנסות פנימית לאחר התרוצצות של מחשבות, רעיונות, רגשות וחוויות. מן הרגשה שכדאי לפעמים לארוז את הכול וללכת הביתה לנוח ולאסוף כוחות לקראת המסע הבא שיהיה גדול ומרתק מן הקודם. "הפסקה יוצרת".
האם אני צודק? אם כן, מוצא-חן בעיניי הרעיון ודרך שהבעת אותו :)
[ליצירה]
אבנר ידידי.
אני חושב שכתבתי את זה למישהו, כתגובה או כהודעה אישית, אבל אחזור ואכתוב את תגובתי.
התאבדות היא בעייה פאתאלוגית. זה נושא לפסיכיאטרים לעסוק בו ("אובדנות" במושגים שלהם).
עדיף לך לכתוב על החיים.
יורם
[ליצירה]
אבנר ידידי,
עשיתי לעצמי תרגיל, רק אחרי שקראתי את השיר הסתכלתי מי כתב אותו. אמרתי לעצמי: "הנה כותב, שיודע איך לשיח בינו לבין עצמו, לשאול את השאלות ולחיות בתוכן, להתחבר עם הכאב ולא להילחם בו.
יש אנשים שלמדו את זה אבל רק מעטים יודעים לבטא את זה כמוהו". ואז גיליתי שזה אתה. אבנר, התחברתי אליך, תמשיך כך. יורם
תגובות