יורם תומר
-
גימלאי, בוגר מתמטיקה ומדעי המחשב
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איה יקירה, א. זה איננו שיר, זהו משל, אבל כיוון שאין בהגדרות של: "מתוך" את ההגדרה "משל" בחרתי לקרוא לזה "אגדה". ב. יש כאן מסר מוסרי (ואולי פוליטי): אנשים שחיים בעשירון (שין ימנית) העליון, אינם יודעים את הגבול בין שחיתות ומילוי תפקידם כנבחרי ציבור - בין טוב לרע, וחיים בגן עדן (אדם וחוה גורשו מגן-העדן מרגע שידעו להבדיל בין טוב ורע - בין גן עדן של מושחתים וחיים מוסריים צנועים). אלה שאינם יודעים את הגבול, חיים בוילה בגן-עדן, ועובדים זרים (לא חוקיים) משרתים אותם. ג. טעם פרי עץ החיים-האמיתיים הוא מר. ד. כאשר אדם באחרית ימיו פוגש את המציאות (שיכולה להיות תוצאה של: "יש דין ויש דיין, במובן המוסרי, או חו"ח בריאותי, הוא יודע את ההבדל בין טוב ורע וחדל לחיות בגן עדן, כי המציאות אינה גן עדן, וטוב-ורע הם תובנה אנושית. לסיכום: בורא עולם קבע שאדם וחווה יתמודדו עם המציאות שאיננה גן-עדן ברגע שהם ניחנו באמות מידה מוסריות "דעת טוב ורע". השתמשתי בסיפור גן-העדן להיבט אקטואלי. לטעמי זהו המסר העיקרי שמשתמע מה-"חטא הקדמון". אשמח אם תקראי את המשל שוב ותאמרי לי את דעתך אחרי ההסבר. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] למה, מה? [ליצירה]
- [ליצירה] לבית הקברות הולכים אנשים חיים. המתים כבר לא שם. התאבדות היא נושא פתלוגי. רד מזה. כתוב על החיים. זה כשלעצמו יוריד את נושא ההתאבדות מהפרק. רוצה לדבר על כך ? כתוב לי הודעה אישית. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס, תודה. אני צריך לחשוב על זה, אבל לא לקלקל. לנצל את הדימוי באופן שהסיומת תהיה תתאים לרמה שלו. אני מקוה שאצליח בהמשך. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] בעברית תקנית אומרים "אהבתי את השיר". בלשון "סגי נהור" (סגי נהור - ארמית של בית מרקחת)אומרים בסלנג: "חבל על הזמן..." אז איזו לשון שתעדיפי, קבלי את מחמאתי. יורם [ליצירה]
- [ליצירה] היי פלונית, גם יהודה הלוי חש כמוך: "...לבי במזרח, ואני בסוף מערב..." זו תחושה מוכרת :) [ליצירה]
- [ליצירה] ליאורה, טוב, נכון, זו באמת פרבילגיה ואני בהחלט נהנה ממנה, אבל לא צריך להגזים. יש לי פרספקטיבה של זמן, אבל לא מהמאה החמש-עשרה או משהו כזה. בכל זאת אני מדור הנאסדאק ולא מדור הגילדות. בכל אופן תודה על התגובה, וניפגש באותו קפה עצמו. כל טוב יורם [ליצירה]
- [ליצירה] כנפי שחר, תודה על התגובה, אבל כנראה שאני צריך להיות יותר ברור בהסבר. אלה שני שירים נפרדים שאין קשר ביניהם חוץ בזה שהם עלו בראשי , יורם , שכתב אותם , בשני אוירות לגמרי שונות זו מזו ושניהם באו אחרי שבקרתי בכרם. הראשון הוא שיר של שיכרות מהנוף, הטבע, השמש השוקעת, היבול - בכרם - שהוא מקור היין, אבל הוא עצמו, באשר הוא גורם לשיכרות בלי לשתות יין - אני מועד, אני הוזה מדורות. זהו שיר הלל לגפן ולפרי הגפן. השיר השני הוא מטאפורה (ממזרית משהו) שבאה לי כאסוציאציה בעודי מהלך בכרם. כיצד בכול התפארת הזו של מעשה המחשבת ישנו איזה עשב שוטה - גידול פרא - שדומה לגפן, שרוע על הארץ, פרי אין לו, אבל משמש מסתור לליסטים ששודד את הכרם באישון לילה. זהו משל. הנמשל מוכר לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] אינני יודע לאיזה "חטא" כיוונו דבריך בשיר כיוון שהסוגיה שהעלית יכולה להתיחס לכל חטא, החל מהחטא הקדמון וכלה בימינו אנו - קבלת דברים כהוויתם - במובן של "כזה ראה וקדש" בכל תחומי החיים. באשר לתגובה שלך, קרפה דיאם לא אהבתי את המילה "הוא". מי אמור לענות לך - קרפה - על השאלה ? אולי תפנה אותה אל שי - וכך תיצור איתו קשר שיעזור לך להבין? נראה כאילו אתה מזלזל בו עד כדי כך, שאפילו אינך מצפה ש-"הוא" זה שיענה לך. תחשוב על זה. [ליצירה]
- [ליצירה] שי חביבי, כמעט קלעת בול. רק תהפוך את הספרות [ליצירה]
תגובות