וטהור עיניים
ליווה דרכנו
ומילא שבילנו בארות מים
שלא נצמא
והסתיר מאחורי עץ עבות
אוצרות של תחינה וקדושה
וצירפנו אות לאות ולמדנו
תפילה
וקראנו ושרנו ורקדנו
תפילה
וחזרנו לעיר
שם בין שאון ההמון
לשעון בכיכר
בין פליטות העשן
לצעקות הרוכלים
זכרנו,
איך הלב היה כולו שמחה,
ואיך בין פטריות ראשונות של חורף
לתפילות חדשות שנולדו עם בוקר,
היינו כולנו אור.
ואיך בוקר אחד, ששבנו ממטע עצי התות
ידענו, זה הזמן לחזור.
אז קיבלנו ברכה, ונשיקה על המצח.
וגילינו, איך יד אוהבת הגניבה לכל ילקוט
´ליקוטי תפילות´
ורחב ליבנו.
תגובות