מדבר מרחבים אין סופיים באמצע ילדה, עיניים חמות כמו חול צעקה והשמש יוקדת אין צל אין כנף נראית לעין צועקת והקול מתגלגל הלאה אין הרים אפילו שיחזירו הד כדי לא להיבלע במרחב האינסופי היא מנגנת ושרה הגיטרה שומרת על הבטן מלכאוב, הקול שומר על האוזניים מהדממה היא רוצה שההרים יחבקו, שהגבעות יחזירו הד אבל בינתיים בחום הלוהט, השואב הזה היא מצטננת בתוך אקווריום צר ובכל תנועה חופשית מדי היא נפגשת בכאב עם הזכוכית.