זה שיר של נוף
נוף אהבה וערגה,
שיר שזורם בינות
אשדות נהר קוצפים
בין נאות דשא
אט אט רוגע
אך נוגע.
זהו שיר כניסה
אל הטוב והיפה,
הדומה ליהלום קטן
נוצץ בתוך האפילה
המאיר וצובע
את גוון עולמנו.
משנה באחת
את מסלול חיינו
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
השיר זורם מלמעלה למטה:
בתחילה השחף הוא מלך העולם המביט אל כולם מגובה השמיים ודואה בשמי המרום שלו.
אך לפתע בשיא גדולתו ורום הודו הוא צונח לארץ, הוא מנסה להיאחז במשהו אך לשוא.
כאן בא לעזרתו/באה לעזרתו הדוברת בלשון של "רוצה".
מזכיר את המשפט שהוא גם בעצם שם ספרו של עגנון:
"והיה העקוב למישור"
[ליצירה]
---
תודה על המשוב :-)
זהו אך שעשוע אינטלקטואלי-
איך אירוע קטן בהיסטוריה, שלא היה חסר הרבה שיקרה (התנקשות בחיי קולומבוס) משנה את כל ההיסטוריה במהלך השנים הבאות...
[ליצירה]
כבוגונויליה אשר משפיעה מיטב צבעיה, כך היה
היה בו אדום המסמל את החיוניות
סגול בו היופי הפנימי
צהוב המסמל את האור
וגם הלבן המסמל את לובן החיים
את תחילתם
ואת סופם
יהי זכרו ברוך
יפה כתבת
[ליצירה]
תודה חברים :-)
השיר יכול להתפרש הן בהיבט הרומנטי והן בהיבט הלאומי -כארץ עזובה המחכה לבנה.
אם שמתם לב אין כאן תיאור של סביבה מעובדת אלא תיאור של טבע כמעט בתולי שמחכה לעיבוד:
שדות בור ובר, נחל זורם בלאט ותפרחת אביב
תגובות