זה קרה ממש עכשיו. צמרמורות עוד חורשות באינטנסיביות את גבי המרעיד ושערי סומר עם כל שביב זכרון שקשור אליה. בוסתן קטן בגינתנו, בו הכל מתחיל ונגמר. צומחים בו רימון הדור וחסר ריח, שסק קטן וחמצמץ, אפרסק ספונטני (שאיש לא שתל, אבל כולם נהנים מפירותיו) ותאנה חונטת פגים בקביעות. בעונה, כמובן. יום יבוא, מתנבאת אמא בעיניים חולמניות, ועל פאטיו שומם זה תקום פרגולה, עליה ייתפסו באלפי קנוקנות עדינות גפנים שופעות. הן נזר הבריאה, ענבים, ללא ספק, אך לא בהן עסקינן אלא באחותן, תהי גם היא לאלפי רבבה, ויפה שעה אחת קודם, מהמשובחים שבשבעת המינים - התאנה. עוד זכורים לי ימי התום (בשנה שעברה) בהם טיפסנו על פארותיה ששיא גובהן לא עבר את קומתינו הממוצעת מינוס, ואח'שלי הקטן (אז ננס קופצני, היום מטר שמונים) שבר ענף. היא הייתה אז צעירה ופעורה ולא ידעה כיצד להתמודד עם מטרידים כמונו. אך לא עוד. בשנים האחרונות גבהה יפה, והצמיחה פירות אורגניים להפליא. לא ריססנו אותם מתוך עיקרון שיש להקפיד על אכילת מזון בריא. אה, וגם אנחנו שונאים לעבוד קשה, וריסוס זה השקעה. והיום (לפני עשר דקות), הגיעה קערה נאה של תאנים טריות אל סף ביתנו. לא לבד הגיעה, כי אם עם אבא, שקטף את התאנים רגע קודם לכן בגינה. הן עברו תהליך מייסר של עישור בו נזרקה אחות תמימה לפח, נשטפו והונחו על השולחן במטבח. לתאנים, כמו גם לפירות אחרים שאינם מרוססים על דרך קבע, יש לעיתים בעיה של חיזור יתר. דהיינו - כולם רוצים אותן. דווקא אותן. לכן חשוב מאוד לבדוק שאין מתחרים אחרים על לב התאנה לפני שתוחבים אותה לפה. ידעתי את זה. בררתי לי תאנה בשלה ונאה מהקערה. שטפתי אותה שוב, ליתר בטחון, פתחתי אותה והיא נפרסה למולי, בארבעה חלקים שווים, נאווה ומתוקה, וקורצת בניחוח חלבי. בדקתי אותה. ברכתי את ה' על כל השפע, והתאנה מצאה עצמה, כעבור שניותיים, בפי. לא אכלתי את כולה בבת אחת, אלא חלק חלק. פיסה, ועוד פיסה, ועוד פיסה. היא הייתה טובה מאוד. אחת הטובות שאכלתי בקיץ האחרון. את החלק הרביעי של התאנה לא אכלתי. היא רחשה. שפתיה לא נעו וגם קולה לא נשמע, אבל התאנה רחשה. תולעים. קטנות, לבנות, משתלבות יפה ברקע האדום לבן של בשר הפרי. הן דוחות, והן לא כשרות. בא לי להקיא. הרגשתי צורך לשתף מישהו, אנא סלחו לי אך בזאת הפעם. ואתם ילדים - הזהרו מתולעים!!!