השמש עלתה כבר מזמן לגבהי השמים, ואני המשכתי להזיע מתחת לפוך, אותו הפוך המנומר שקיבלתי במפתיע מחבצלת, חברתי המתקדמת. זכרון עתיק עלה מטושטש בראשי, מבעד לערפילי השינה וריח הפה: כשהלכתי לישון, לפני עשרים שנה, התעצלתי לצפות את הפוך בסדין. סדין כלשהו, לא משהו ספציפי כמו פרחים או חיות. פשוט לא היה לי כוח. הנמר מהנימור של הפוך קצת התעצבן, אבל הפטיר בנחירה, ונשך את אוזני השמאלית. כל זה קרה אך בליל אמש לפני עשרים שנה... הדם שזלג מאזני, נקרש ועיטר את המזרון, כבר לא מפריע לי בדרך כלל, אני פשוט מתהפכת וממשיכה לישון. אוף, חם נורא. שלפתי יד מכורכמת והדלקתי את המזגן בתנועה שרה. אה, רבקה, אה לאה. כן, כן, בתנועה לאה. חשבתי בליבי ששמה של לאה המיט עליה פורענות עוד בחייה, ומי האיש שיתן לבתו שם כזה?! נזכרתי שלבן, וגם שלומי אמוני ישראל. (את שלומי וישראל אני מכירה אבל מי זה אמוני?). וגם ההורים שלי. כנראה שגם ההורים שלי חרצו את גורלי עוד באיבי. אבל עכשיו התעייפתי מרוב מלל, ואני חוזרת לישון. ד"ש לכולם, ותשימו לב בבקשה איזה שמות אתם נותנים לילדים שלכם. זה עשוי להיות קריטי. לילה טוב.