[ליצירה]
זה אחד השירים היותר יפים שקראתי איי פעם, ואני לא מגזימה, איך השגרה היא לא שגרה לעולם, דמעות עומדות בעיניי, והשירים על אריאל לא יכלתי אפילו להגיב, פרידה זה כוח עצום מאין כמוהו, ואני גונבת רעיון משר הטבעות שאמר גנדלף הקוסם לפרודו, שאנחנו לא בוחרים באיזה זמן ותקופה לחיות, אנחנו צריכים להתמודד איתם. ולדעת שהחיים חזקים מהכל, אפילו יותר מאיתנו. הם חייבים להיות.
[ליצירה]
.
היתה לי תקופה גם כזו שהרגשתי ממש רע כי לא נתתי לעצמי דרור לדמיון אבל זה לא עובד... זה מתפרץ, זה חלק מאיתנו, למדתי לשלוט על זה, לא לשגות בדמיונות שמזיקים לי, למדתי לא לחיות את הדמיון, אלא לתת לו את המקום שלו, זה חלק מאיתנו טל, אי אפשר לבטל את זה... הכל מאת הקב"ה, גם הטוב וגם הפחות טוב, וזו החכמה לדעת לנתב את כולם. (טל, אני לא אומרת שעכשיו צריך לדמיין רק דמיונות של קדושה.... אל תיבהלי...) נתראה שבוע הבא!!!!!
[ליצירה]
וואו. מקסים, צלקות חיצוניות רואים, אבל פנימיות.. אהבתי ממש את הדימוי לקופסת שימורים, אין שם אויר, ואקום מוחלט, כמו שהצלקות גורמות לנו להרגיש, ואנחנו מתכסים בשמלה של אבק, שמלת השכחה שאינה אמיתית, לובשים בגד אחר. מזוייף. והכל חי בפנים.
תגובות