[ליצירה]
ממש יפה, נוגע ללב ממש, לפעמים אתה מרגיש ממש איך אתה כל כך רוצה לתת למישהו מיוחד אחד, ואין.
נראה לי שהדברים האלה לא מיותרים. נראה לי שגם אחרי שהוא יגיע יישאר לנו עוד מלא רגש לכל הדברים האחרים שהם מושלמים בפני עצמם. נראה לי.
[ליצירה]
זה אחד השירים היותר יפים שקראתי איי פעם, ואני לא מגזימה, איך השגרה היא לא שגרה לעולם, דמעות עומדות בעיניי, והשירים על אריאל לא יכלתי אפילו להגיב, פרידה זה כוח עצום מאין כמוהו, ואני גונבת רעיון משר הטבעות שאמר גנדלף הקוסם לפרודו, שאנחנו לא בוחרים באיזה זמן ותקופה לחיות, אנחנו צריכים להתמודד איתם. ולדעת שהחיים חזקים מהכל, אפילו יותר מאיתנו. הם חייבים להיות.
[ליצירה]
אריאל
ועוד ,המהר"ל מתייחס להבדל שבין אומות העולם לבין עם ישראל תקרא בספר תפארת ישראל פרק א', " ועם שכל מין בני אדם שווים בתואר פניהם ובענייניהם, אינם שווים שיש חלק מהם יותר אלוהי מזולתם כמו שידוע כי הנבואה ורוח הקודש והשכינה היו מיוחדים בו העם אשר בחר בו ה' יתברך משאר העמים עכו"ם..."
והרב קוק אומר בעצמו צר לי שאינני זוכרת את המיקום המדויק, שההבדל בין יהודי לגוי יותר גדול בהרבה מההבדל בין בהמה לגוי, והוא לא מגיע כאן בכדי להשפיל את הגויים אלא להראות את מעלתם של ישראל עליהם.
[ליצירה]
הדמיון מהווה לנו מפלט מכל אשר נחפוץ, מהחושך אנו (או חלקנו) נאחזים באור ובצבע שהדמיון נותן לנו, אבל טל, כשזה הופך להיאחזות האם זה טוב? הצבעים של הדמיון טובים הם, אבל הם לא אמיתיים, וכשאנו נאחזים בהם זה הופך(אין לי מושג איך להדגיש את המילה הופך...) את העולם שלנו ליותר שחור ויותר אפרורי מאשר הוא ובאמת, בחלום אנחנו אדונים לעצמינו ועוד יותר מזה, לעולם שמסביבנו, זה מה שאנו באמת רוצים? להיות התסריטאים של החיים שלנו? לדעת הכל? לשלוט בהכל? ואם נשקע בדמיון ונאחז בו איך נברח ממנו אח"כ? מי יחזיר לנו את החיים האמיתיים שלנו?
גם אני כזאת, ויודע ה' כמה מאמץ עד שיצאתי מהעולם שחשבתי שהוא באמת שלי- כי הוא היה בשליטתי. אשמח לתגובה.