לחש לי ים
את רחש גליך,
את המיית ליבך
ואת זעקות מישבריך
ריחך עולה באפי
או שמא ריח דמעותיי?
באופק
גלים רוחשים, מאיימים
ולפניי- דממה.
אחוש בנפשי, בתוכי
את השקט שלפניי הסערה
שלך
אטבול את רגליי בך,
אך מעט,.
כי נשמתי זה מכבר טבעה איתך
בכל אותן הסערות
שהאפילו עליי ועליך
ואיך לא ידעת?
ניצוצות גליך נשברים על פניי
מלוחים הם, מלוחים דמעותיי
טעם הכאב, מבין אתה?
אלחש לך ים
את רחשי כאבי
אילמת נאקתי
מרחפת ברוח
הסכת ושמע
היא שם,
עמוק בתוכך.
