ואני הייתי האיל
שהסתבכו קרניו בסבך
אני הייתי האיל
המבוהל, המיועד,
עיניי נוקרו מהקוצים
ופי ניחר בצמא
מימיי בראשית נחתם גורלי
ולא בחרתי....
בעטתי באדמה בכל כוחי,
קראתי אל ה' בקול נהמתי,
אך האצבע אליי הופנתה,
והמאכלת אליי קרבה.
ולא המו עליי המלאכים,
ולא הזילו דמעה,
אבא, איפה אתה??????
ליצנית חצר .
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] חזק [ליצירה]
- [ליצירה] זווית מענינת אני תמיד חשבתי שהאי'יל הי'ה מאושר שיכל להחליף את יצחק... זה מזכיר קצת את השיר "אמו " על אם סיסרא [ליצירה]
- [ליצירה] כמה דברים.. דבר ראשון- באמת שאהבתי את המחשבה (הדכאונית משהו..?) לראות את עצמך בתור האייל, דמות קצת צדדית בכל הסיפור. דבר שני- אני תוהה על מה ולמה אתה רואה את האיל בתור אחד "נעזב" שאין לו מציל. אני רואה את זה דוקא אחרת "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו" אברהם ראה את האיל אוחז בסבך בקרניו...ראה אותו כולו שקוע ומסובך בבעיותיו, כבול מבלי יכולת לזוז.. ולא רק שכבול הוא ומיוסר אלא משום מה הוא ממשיך להאחז בסבך בעצמו מבלי לראות דרך לצאת ממנו... עד שבא אברהם ולוקח אותו החוצה מתוך "הסבך" ועוקד אותו. לא כי לא איכפת לו ממנו. אלא להיפך. הוא מציל אותו מחיים של כבילות של איבוד השפיות של הסתחררות וטביעה בסבך של עצמו לדבר אחר, למטרה שלשמה בה לעולם. למצב שנראה לכאורה כסופני, כמות, אך דוקא בו טמון התיקון, התכלית שלשמה בה, על ידי העקדה שלו נשאר יצחק בחיים. על ידי העלתו לעולה נשאר ממשיך לעם ישראל. [ליצירה]
- [ליצירה] למשיבת נפש וזו בדיוק התפילה שלי לבורא עולם, להגיע ליעוד שלי ולא על דרך עקידה, השיר הזה נכתב קצת מזמן, כשהרגשתי שדווקא כשאני מתחילה להתקרב לקב"ה, וממש לרצות, לרצות בקרבתו, ה' שם לך הר גבוה מלפניך, נותן לך כפית ביד ואומר לך להעביר את ההר למקום אחר... ואתה שואל למה? זה תהליכים ב"ה שעברתי אותם, (ויש את כל החיים לעבור) [ליצירה]
- [ליצירה] מי אומר? תסלחו לי, אבל אני שונאת את הגישה הזאת. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס- ידעתי. לכן כתבתי את זה... זו באמת גישה מרגיזה, אבל אני לא יודעת מה לחשוב. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נכון ולא נכון כי המקורות שדיברת עליהם הם לא כמו לקרוא ספר פסיכולוגיה עם עצות לחיים טובים... התורה שלנו כשאנחנו לומדים אותה עם כל הלב לא נשארת רק בגדר של "מקור" באיזשהו מקום היא הופכת לחלק מאיתנו . את צודקת לדעת בע"פ זה לא אומר כלום. אבל לקרוא ולהאמין בדברי החיזוק האלה באמת ולזכור שזה לא סתם דברי מוסר, זו אמת לאמיתה . ללמוד כדי לעשות בפועל. אני אומרת לך את כל זה אבל מצד שני אני בהחלט מבינה אותך, כי ככה גם אני מרגישה המון פעמים. רק שזה לא נוגד שגם מהמקום הקטן הזה שאנחנו נמצאים, גם משמה אפשר לצאת וגם שמה אפשר להרגיש את ה'...ולפעמים איזה דיבור אחד, שאנחנו יודעים בע"פ וששמענו אלף פעם לפעמים דוקא הוא יכל להדליק איזושהי נקודה שהייתה אולי רדומה המון זמן... [ליצירה]
- [ליצירה] זה לא משמח להיות מוקרב לה'? להיות כלי לעבודת ה'?.... [ליצירה]
- [ליצירה] ככה- מישהו אמר שהדרך פשוטה??? יש משהו פשוט בכל החיים פה?? אבל מי אמר שצריך שיהיה פשוט... האדם לעמל יולד.... צריך מסירות נפש. והמון המון תפילה שנצליח להאמין באמת ולהרגיש באמת ולעשות באהבה את רצון ה'. ואולי צריך לא להעמיד שאיפות גדולות מול העיניים (ובדיוק היום קראתי איפושהו משפט נחמד- "ציפיות נועדו לכריות"...) ולהתקדם שלב אחרי שלב לפי מה שבאמת מתאים לנו... וזהו...יהיה טוב! (ובקשר לקריאת ספרי קודש- לי אישית זה שונה. אני מרגישה שספרים מסויימים באמת מצליחים להיכנס לי פנימה ולהזיז לי משהו בפנים...אז זה לא בלתי אפשרי..) והדס- האיל צריך לשמוח כי המוות שלו לא היה סתם בטעות...זה היה היעוד שלו והוא זכה להגשימו. הוא זכה שאברהם אבינו יעקוד אותו במקום יצחק וזו היתה המטרה שלשמה בא לעולם... [ליצירה]
- [ליצירה] למשיבת נפש נכון, נכון, נכון, ח"ו שהתורה היא בגדר של ספר פסיכולוגיה אצלי, אבל לדאבוננו מאז חטא אדם הראשון הקניית דברי תורה בנפש איננה מגיעה מיד לאחר קריאה, ולא הכל נהיר לנו, וק"ו שלא הכל מיושם אצלנו מיד. השאיפות גבוהות מאוד והדרך ארוכה מאוד ויש משברים. וודאי שהשאיפות הן ליישם. התורה היא חיינו, אבל שוב, הדרך לא פשוטה. [ליצירה]
- [ליצירה] הדמיון מהווה לנו מפלט מכל אשר נחפוץ, מהחושך אנו (או חלקנו) נאחזים באור ובצבע שהדמיון נותן לנו, אבל טל, כשזה הופך להיאחזות האם זה טוב? הצבעים של הדמיון טובים הם, אבל הם לא אמיתיים, וכשאנו נאחזים בהם זה הופך(אין לי מושג איך להדגיש את המילה הופך...) את העולם שלנו ליותר שחור ויותר אפרורי מאשר הוא ובאמת, בחלום אנחנו אדונים לעצמינו ועוד יותר מזה, לעולם שמסביבנו, זה מה שאנו באמת רוצים? להיות התסריטאים של החיים שלנו? לדעת הכל? לשלוט בהכל? ואם נשקע בדמיון ונאחז בו איך נברח ממנו אח"כ? מי יחזיר לנו את החיים האמיתיים שלנו? גם אני כזאת, ויודע ה' כמה מאמץ עד שיצאתי מהעולם שחשבתי שהוא באמת שלי- כי הוא היה בשליטתי. אשמח לתגובה. [ליצירה]
- [ליצירה] איז יופי של רעיון, ממש מעביר צמרמורת. כתוב יפה מאוד. תודה הדס על ההמלצה. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוץ'.... יפה ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] מה זה תעזבו אותו? פשוט מאוד, תעזבו אותו, כשאתה מרגיש טוב באתר, אתה לפעמים לא עושה חשבונות של מה יגידו. אני בטוחה שהוא לא כתב את זה בשביל לקבל ביקורות נלהבות, אלא כי זה מה שהוא הרגיש, והרבה מכאן כותבים דברים בשביל הזדהות וצמיחה. לא תמיד צריכים להיות דוקטורים לספרות. [ליצירה]
- [ליצירה] אמן!!!!!!!!!!!!!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מוכר.... יפה ממש, גם לי יש כוויה.... [ליצירה]
- [ליצירה] חה, אני לא מאמינה... בכבוד רב? יפה יפה. הורשמתי. [ליצירה]
- [ליצירה] . היתה לי תקופה גם כזו שהרגשתי ממש רע כי לא נתתי לעצמי דרור לדמיון אבל זה לא עובד... זה מתפרץ, זה חלק מאיתנו, למדתי לשלוט על זה, לא לשגות בדמיונות שמזיקים לי, למדתי לא לחיות את הדמיון, אלא לתת לו את המקום שלו, זה חלק מאיתנו טל, אי אפשר לבטל את זה... הכל מאת הקב"ה, גם הטוב וגם הפחות טוב, וזו החכמה לדעת לנתב את כולם. (טל, אני לא אומרת שעכשיו צריך לדמיין רק דמיונות של קדושה.... אל תיבהלי...) נתראה שבוע הבא!!!!! [ליצירה]
- [ליצירה] למשיבת נפש נכון, נכון, נכון, ח"ו שהתורה היא בגדר של ספר פסיכולוגיה אצלי, אבל לדאבוננו מאז חטא אדם הראשון הקניית דברי תורה בנפש איננה מגיעה מיד לאחר קריאה, ולא הכל נהיר לנו, וק"ו שלא הכל מיושם אצלנו מיד. השאיפות גבוהות מאוד והדרך ארוכה מאוד ויש משברים. וודאי שהשאיפות הן ליישם. התורה היא חיינו, אבל שוב, הדרך לא פשוטה. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא מבינה!הצילו!!!!!!!!!!! [ליצירה]
תגובות