עומד לו המלא יסורים, מתריס כלפי מעלה, אומר בחוזקה בצעקה ובכיה, כלפי שוכן עד: אני שונא אותך מלכי, התיאשתי ממך, הגעתי למסקנה הכואבת שלא אכפת לך ממני כלל. נמאס לי כבר מהעולם הזה, לא יכול לחיות כאן יותר. לא מבין איזה תועלת יש לך מלהכאיב לי כל הזמן. ולאחר דקות מספר, קרוע מעייפות, עומד וצועק שוב המלא יסורים: איפה אתה מלכי? זקוק אני לך כל כך. שאורך יזהיר עלי, שהשגחתך הפרטית תתגלה לי. ולאחר זמן לא רב מסכם ואומר: ידעתי אבי מלכי כי אתה משגיח עלי בהשגחה פרטית.