אודליה קמה בבוקר, לאחר שינה מתוקה ונעימה. היא אכלה במתינות את ארוחת הבוקר, ונסעה לעבודתה. חוסר הרצון של התלמידים ללמוד – לא הפריע לה היום, ועבודתה עברה עליה בנעימים. בתום יום הלימודים, אודליה שבה לביתה. היא עמדה להפגש לארוחת צהריים מאוחרת עם חברתה שגית במרכז העיר, והיא רצתה שההגעה לארוחה והחזרה ממנה יהיו בהליכה, כפי שהיא הגדירה זאת: "אם אוכלים ארוחה גדולה, לפחות להוריד כמה מהקלוריות בהליכה טובה".

לאחר הליכה של חצי שעה, הגיעה אודליה למרכז העיר, שם פגשה את שגית. שגית היתה חברה לספסל הלימודים במכללה. באמצע שנתה השנייה ללימודיה, בהיותה בת 19, התחתנה עם בחור מישיבת מרכז הרב, וחייה השתנו לעד.

האוכל היה טעים, והנשים היו רעבות. הן אכלו במהירות, ולאחר המנה העיקרית, נתפנו לשיחה נשית ארוכה.

-         "את יודעת משהו אודליה?" – אמרה שגית – "אני מקנאת בך."

-         "את מקנאת בי?! לך יש בעל וילדים, ואת מקנאת בי?!"

-         "תשמעי..." – השיבה שגית – "בעזרת ד´ יהיה טוב, אבל עכשיו המצב לא בריא."

-         "כלומר?"

-         "כלומר..." – אמרה שגית, שתקה לדקה קלה, ואז אמרה – "שאת לא מבינה איך זה להכנס להריון, וכמה חודשים אחרי הלידה להכנס שוב להריון, ואז שזה יקרה בפעם השלישית. זה בלתי-נסבל. אחרי שאלישיב ישראל נולד, אני לא יכולתי יותר. לא שאלתי את משה, אני התחלתי לקחת גלולות, ולא מעניין אותי כלום."

-         "אז הוא לא יודע על זה?!" – שאלה אודליה בזעזוע.

-         "הוא לא יודע ולא יידע. זה הגוף שלי. הוא לא זה שנכנס להריון. הוא לא זה שמטפל בילדים. אין לו זכות דיבור."

-         "אבל הוא בעלך!"

-         "אודליה – בכנות... אני לא בטוחה שזה דבר טוב" – אמרה שגית ודמעה נצנצה בעינה – "הוא רחפן. אני יכולה לומר לו לנקות – אבל הוא לא יודע איך לעשות את זה. הוא לא מבין מה הילדים רוצים, כי הוא לא מבלה איתם מספיק זמן, והוא לא מכיר אותם. וגם זמן-האיכות שלנו יחד – לא קיים. אני מותשת מהילדים, הוא לא מבין אותי. המצב ממש על הפנים."

-         "וואוו, לא ידעתי שזה עד כדי כך גרוע... את חושבת על הליכה לרבנות?"

-         "נראה לך?! אני לא אהיה אחת מהגרושות האלה. בעזרת ד´ יהיה טוב."

-         "אני ממש לא מבינה אותך. הנישואים שלך לא טובים. נקודה. את רוצה להשאר בהם?!" – שאלה אודליה.

-         "אודליה, שלשום אני הייתי צריכה ללכת בשלוש בבוקר עם צביה רעות לחדר-מיון, כי היו לה כאבים מאוד חזקים בבטן. אם לא הייתי נשואה, מי היה משגיח על הילדים, אם הם היו מתעוררים באמצע הלילה?"

-         "אז אלו נישואי נוחות?!"

-         "יש הטבות מפעם בפעם. אני נזכרת לפעמים למה התחתנתי איתו. הוא יפנק אותי וייקח את הילדים לאמא שלו, כדי שאוכל לקחת ערב לעצמי. אבל בדרך-כלל המצב לא טוב. בעזרת ד´ הוא יהיה טוב, אבל עכשיו הוא לא."

-         "ד´ יעזור... ד´ יעזור... אם את לא תעזרי לעצמך, אף אחד לא יעזור לך."

-         "אבל זו לא אשמתי. הוא היה נחמד, התנהג אלי בצורה יפה. אז כשהוא הציע להתקדם לפגישות עם ההורים – הסכמתי, ומשם זה כבר התגלגל כמו כדור שלג."

-         "אחרי כמה זמן הוא הציע להתקדם?"

-         "שלושה שבועות."

-         "והוא היה הבחור הראשון שאיתו יצאת, נכון?"

-         "כן." – השיבה שגית ופרצה בבכי. – "עכשיו את מבינה למה אני מקנאת בך?! אם הייתי ממתינה קצת עם יציאות לפגישות, אולי הייתי יותר חכמה. אולי לא הייתי נכנסת למצב הזה. אבל אני גדלתי בקטע של לצאת כמה שיותר מוקדם לפגישות, לחפש התאמה בסיסית, והאהבה כבר תבוא."

-         "והאהבה לא באה?"

-         "היא באה. היתה תקופה שהייתי מאוהבת במשה. אבל אז באו הילדים, וראיתי את כל הצדדים הלא אחראיים שלו. וכל הלא-יוצלחות שלו. זה turn-off מוחלט."

-         "ואת לא חושבת שעדיף לנסות להתחיל פרק שני?"

-         "כן, גרושה בת 27, עם שלושה ילדים וכיסוי ראש – אטרקטיבי מאוד. סימני מתיחה הם דרך בטוחה למשוך גברים."

אודליה המשיכה לנסות לדבר על ליבה של שגית, אך היא בשלה. אודליה רצתה לעודד את שגית, והציעה הליכה לקניית בגדים. השתיים אכלו קינוח, שלמו את החשבון, הלכו לחנות "חור בקיר" ומדדו מלבושים שונים. לאחר שעה, שגית יצאה עם 4 חולצות ו2 חצאיות, ואילו לאודליה היתה חצאית חדשה, אותה ייעדה לפגישתה הערב.

אודליה שבה לביתה, והתקלחה מקלחת קצרה. היא קלעה את שערה בצמה, ולבשה את בגדיה: חולצה מכופתרת עם משבצות בצבעים ירוק זית וכחול, החצאית – שקנתה מוקדם יותר – שהיתה בצבע כחול כהה, נעליים שחורות שטוחות, והפעם היא החליטה לוותר על ענידת עגילים.

אודליה חפשה במכשיר הסלולארי שלה, וראתה שמזג האויר הלילה עתיד להיות קריר. היא רצתה לפנק את אביאל, ועל כן הכינה ליטר תה, ושמה בתורמוס, על מנת שיהיה משהו חם לשתות בפגישה. היא לקחה שתי כוסות מקלקר, ויצאה את ביתה בדרך למקום המפגש.

לאחר שהות קצרה בת דקה, היא ראתה את אביאל מתקרב אליה, וחיוך רחב התפשט על פרצופה.