[ליצירה]
טוב, אם ככה את מאמינה
אז ככה את מאמינה. אני כמעט מתפתה לומר לך "איזה שטויות" אבל תקראי את מורה הנבוכים של הרמב"ם ונראה מה תחשבי אז על מה שכתבת.
בכל מקרה, אני לא משווה אלוהים לבשר ודם אלא נותנת את זה כמשל. בקטע של "דיברה תורה בלשון בני אדם" שכזה.
אבל נו, שויין. איך שנוח לך להאמין. אני מניחה שגם זה בסדר.
אגב, המשפט "יתומים היינו אין אב" לקוח ממגילת איכה, אז אם יש לכם השגות על העניין הזה, תעבירו אותם ישר למחבר האלמותי.
[ליצירה]
בילביל
איך שאני מזדהה..
איך שהוא יש דברים כאלה שמלמדים באוניברסיטאות, שגם אם תסיימי בהם תואר שלישי בהצטיינות יתרה עדיין תנקי בבית של ההורוביצים (אני עשיתי את זה אצל השטרנים), ועדיין תמכרי פוליסות ביטוח מותאמות-אקלים (אני עושה סקרים בטלפון, שאיכשהו זה לא הרבה יותר טוב).
לפחות את יודעת שאת יותר טובה מהם, שיש לך את הכתיבה, שאת חכמה, ושיום אחד יבוא משהו יותר טוב. כי זה אחד הדברים הבולטים בעבודות כאלה: תמיד פוגשים מישהו-אים שאין להם משהו יותר טוב. הם בני חמישים פלוס וזה הדבר הכי טוב שהם יכלו למצוא..
חזקי ואמצי!
[ליצירה]
חבל שזה לעתיד לבוא..
וגם חבל שיש כל כך הרבה שחור במקום שיש כל כך הרבה אור של הנשמה שלו. אני לא מאמינה שיש אנשים עם כל כך הרבה שחור ואופל בנשמותיהם. ואם יש - אז אשרי שאני לא מכירה אותם..
[ליצירה]
דוקא על פחד ניתן להתגבר הרבה יותר בקלות מאשר על עצב, זה אל"ף.
ובי"ת לכולנו יש חברים, לרובנו יש אהבה. כך שאם אין לך אהבה בגלל פחד זה יותר נורמלי מאשר אם אין לך חברים בגלל עצב, ואם כך אולי הבעיה שלך יותר עמוקה מאשר סתם אדם שטרם מצא אהבה.
בקיצור, לא מסכימה עם הקביעה שלך.
[ליצירה]
אבל זה בדיוק הרעיון.
כלומר, ההנחה היא שמה שמעניין אותך ושעומד נגד עינייך זו בת גילך, אהובתך , או ווטאבר.
לכן מבקשים שלרגע קטנטן אחד תשים אותה בצד ותעלה את ירושלים על ראש שמחתך.
אז אם אתה כותב שבאותו רגע, אתה בעצם לא תעלה את ירושלים על ראש שמחתך - אזי, מה הועילו חכמים בתקנתם?!
[ליצירה]
אלוהים מחייך? מסופקני.
כך או כך אין ספק שזו כותרת יומרנית-מה לשיר, שאולי גורמת לקורא לצפות למשהו חזק יותר. או שזו רק אני..
ואם יורשה לי לגלוש מעט - באותה המידה שאת מרשה לעצמך להניח שאלוהים אוהב אתך, תניחי שהוא שונא אותך.
אלוהים הוא לא בנאדם. אין לו רגשות.
אולי זה יעזור לך להתמודד עם המחשבות שלך אחרת.
תגובות