טוב. אז אל תבוא.
נכנעתי.
רק תודיע, שאני לא אמות מציפיה.
כלנית אבן
-
בת 30. סטודנטית לתואר שני. גרה במרכז הארץ בשכירות.
כותבת את עצמי לדעת מאז שאחזתי בכלי כתיבה לראשונה.
לקט יצירות
- להיות לאה - לפרשת ויצא (ולעייפים הכרוניים שבינינו)
- מכתב אלי ממני
- במשפט אחד - נופלת
- חיבורים
- מחפש, מחפשת
קשור אלי
- [ליצירה] וואו! איך הצלחת?! אין, זה המשפט שאני מזדהה איתו יותר מכל משפט אחר בערך... [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. [ליצירה]
- [ליצירה] זה פשוט - וואו. ואין לי דרך אחרת לומר את זה. [ליצירה]
- [ליצירה] נראה לי שהפתיחה מחלישה את המשפט,כיוון שהיא ילדותית מעט ומובנת מאליה והוא יכול להיות חזק יותר אם יהיה כך: "רק תודיע,שאני לא אמות מציפיה" צחית [ליצירה]
- [ליצירה] יחי השנינות. אהבתי. [ליצירה]
- [ליצירה] העולם מלא בויתורים לפעמים צודקים ולפעמים פשוט חבל... [ליצירה]
- [ליצירה] תראה, לי זה משנה, אבל השאלה היא אם גם לכותבת המשפט זה משנה.. [ליצירה]
- [ליצירה] אוף, מתוקה. כל כך מכירה את התחושה הזו, את הנר, את הלהבה המרצדת, שנראית כאילו עוד רגע תכבה.. ואת הרצון שהיא תמשיך לבעור, אפילו באור קלוש כזה.. זו תחושה של חיים על זמן שאול שכזה, שאת נהנית מאור גנוב, של זמן אחר, של חיים אחרים. אהבתי. והזדהיתי. [ליצירה]
- [ליצירה] למה רק אני לא מבינה מה הולך כאן? [ליצירה]
- [ליצירה] אז הנה תגובה: 1) תערוך לפני שאתה שולח (אישה וילדה זה "הן" ולא "הם"). 2) לא כל כך הבנתי מה רצית להביע. יש יותר מדי "אם"ים בשיר. הייתי מורידה כמה מהם, או מסדרת אחרת את השורות או.. כי זה די מאבד את המשמעות, לענ"ד. [ליצירה]
- [ליצירה] הדס יקירה, אני באמת שלא מחפשת בלוג ולא סוג של תגובות של בלוג. אני פשוט מבקשת שאם מישהו מגיב, שיטרח לקרוא הכל. אני לא הייתי מעזה לבקר יצירה שלא קראתי את סופה. נכון, שאולי זה באמת לא "מושך" לקריאה את כולם. זה בסדר מבחינתי. אני יודעת שישנם רבים אחרים שקראו את הדברים עד תומם. הבעיה שלי מתחילה כשאנשים מבקרים בלי לקרוא עד הסוף. זה הכל. ועל זה אפילו גברת זהירות הסכימה איתי. [ליצירה]
- [ליצירה] אאוצ'. כואב. אף שהייתי חושבת שזה לא יבוא מצבעים ורודים ומבלונד, אלא מחיוך אוהב, ממגע פשוט, מחיבוק, מנשיקה, מצליל צחוק. [ליצירה]
- [ליצירה] הייתי מכניסה את זה ל"במשפט אחד". זה מין משפט אחלד קלאסי שכזה, לא? [ליצירה]
- [ליצירה] למה ירושלים? לא הייתי משייכת לירושלים. דווקא נראה שהם מאוד נהנים, השניים האלה. כיף להם.. [ליצירה]
- [ליצירה] זה אכן מאוד עצוב, הרעיון של אבנר הלך ללא שוב. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! איך אני אוהבת את השירים האלה, המשתפכים, אלה שלא מהססים ובוררים מילים, אלה שיכולים לומר את מה שהם רוצים גם בלי להישמע פרובוקטיבים וגסים, ועדיין לומר את זה ישירות ויפה וזורם. כל כך אירוטי וכל כך מחמם וכל כך כל כך טוב. [ליצירה]
תגובות