היא היתה שם כל הזמן. רמוסה. לא יכולה לקום. "אין לי כח" אמרה לי. "תגן עלי בבקשה". אבל אני לא יכול. היא מקור הכח שלי. איך אגן עליה ומקור כוחי כה רמוס?
"למה תש כוחך?" היא לא יכלה לענות. הבאתי לה מים, שתוכל לשתות. זה לא מה שיעזור. אני צריך לדעת. היא נמצאת תוכי ורק דבר אחד יוכל להחיותה. אני.
אז מה אעשה? ואיך אתמודד? כי מקור הכח שלי אמר לי שעליו עלי להגן. אז מה אעשה? זה לא הגיוני.
אבל ההיגיון. ההיגיון הארור. הוא הוא שהוביל אותי למלכודת הזו. "למה אתה צריך כנית? לכל דבר יש תשובה, כל מה שאתה צריך זה לחשוב." אבל אני צריך כלנית. כי יש דברים שלא חושבים עליהם. יש דברים שבאים מהבטן.
כלנית שלי. כיצד אראה אותך פורחת שוב? כלנית שלי....