מבעד דמעה
השילה שלכת
עלי זכרונות
שיָבְשו
מבט מצועף אֵלֵי
גן ומרפסת,
ריח ילדות וימים
שעברו
לא עוד אהבה-
לוחשת הרוח
וסתיו מבשר את בואו
בִסערה
יושבת לבד
אל מול שער פתוח,
קימטה את ליבי
גם בדידות,
גם זיקנה.
[ליצירה]
טוב, ניסיתי שוב, אבל ככה זה יותר מרגיש לי נכון, צר לי - שי.... אני כן מרגישה שכך זה מבטא את שניסיתי להעביר, זה לא נכתב מתוך בלבול ובעיני זה גם לא נקרא כך. יש בניסוח זמן של PAST PERFECT, לא משנה, ההתפלספות כבר סתם נמרחת. בכולופן- מודה לך מאוד על ההתייחסות, תשומת הלב וההערות, הפעם- החלטתי לא לאמץ את ההמלצה.
יום מקסים!
איה :)
[ליצירה]
שי-
א. וכל כך למה?
ב. כנראה שלא תמיד אני כותבת על/את מה שעובר עליי באופן אישי, וזה כל היופי בליצור-לא? ליצור מציאות אחרת, שונה ולא תמיד לנסח את חיי היום-יום.
ג. דווקא בשיר הזה יש שינוי מבחינתי, הפעם הוא בא ממקום מחובר יותר, מאותו צד לא מלב שעומד מנגד, אלא מלבבות מחוברים שהפכו אחד...
ד. מקווה שאין כאן נימת אכזבה,
איה :)
[ליצירה]
רעיון יפה, גם השימוש בדימויים- על אף שאינם חדשניים, זה לא מרגיש נדוש מדי. אבל- אני מסכימה עם שנכתב פה קודם- נדרש עוד קצת ליטוש, לפעמים ההרגשה היא של ניסוח ילדותי ויש שורות שפתאום בגרות ניכרת, חסרה לי קוהרנטיות ביצירה...
תגובות