לְרגע אחד
אֲנִי
עולה על הכתב יחף
חש באצבעותיי את
דגדוג היוד, חית, פה,
מחבק את השורה השמינית
ומזנק, כמו דג, אל עבר השקיעה
במבט אני-אוהב-אותך
וּבְחיוך זוהר שאינו מט.
מנחם דוד
-
יליד תשל"ד כותב כשיוצא
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] אוי זה יפה, כ"כ יפה!!! [ליצירה]
- [ליצירה] מריח כמו אהבה לא ממומשת כל צרכה. אולי פעם, במקום לזנק לעבר השקיעה, ננסה להעביר אצלה את הלילה. [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים! תגיד, פירסמת כבר ספר? [ליצירה]
- [ליצירה] אתה צריך לעשות את זה לעיתים יותר קרובות. ערוגה, עם חיוך אדיוטי מהשורה האחרונה. :) [ליצירה]
- [ליצירה] ארספואטיקה כלבבי. [ליצירה]
- [ליצירה] להזכיר לי (ולאחרים) שקראתי. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי מאוד לקרוא. תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] * [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי יותר את הבית הראשון.. יפה [ליצירה]
- [ליצירה] תיקנתי את ההיפוך. זה באמת יותר הגיוני ככה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה לך.. [ליצירה]
- [ליצירה] אני לא אוהב קינמון אבל אהבה? למה לא... נחמד מאוד [ליצירה]
- [ליצירה] גם אני הק' מצטרך להנ"לית שמעלי. רוצה לומר לך כמה מילים והן די מתוקות. אהבתי את הסופים של השירים גם בזה וגם באחרים. הם מקפיצים את כל הקודם להם מעלה מעלה. (למשל הסיום, 'דע רק זאת ~ (...)ואני, כשאינני חכמה', שאגב הזכיר לי את 'את הכי אבודה כשאת שיכורה' של הכנסיה) [ליצירה]
- [ליצירה] * תיאור עדין ויפה. [ליצירה]
- [ליצירה] אודיה, זה יפה מאוד. אני חושב שהיה כדאי דוקא יותר לפתח את החלק הראשון של השיר שעוסק (אני חושב) בישראליות האקטואלית ופחות בנסיקה לדמיון הבזלת ורכב האש. אבל אולי זו הערה שנובעת מתוך חוסר הסכמה מסוים עם הרצון הזה לחזרה לשנות העבר. [ליצירה]
תגובות