בס"ד לילה. קור עדין מלטף את הפנים... רוח קלילה מנשבת ומזיזה את יריעות האוהלים... שקט מחריש מסביב... כולם הלכו כבר לישון, עייפים ממטווחים, ומסע... רק קול הסגל נשמע מרחוק... עוד ישיבה ועוד ישיבה, עוד סיכום יומי עד ליום הבא... שקט... מבט ימינה, אל ההרים... אל מקום מושבנו החיילים... יום יבוא וגם לשם נגיע... עד לפסגה... מחשבות מקיפות אותי בזמן השמירה, על הישיבה, הילדים שאהבתי, והמקום שזמן רב רגלי לא ביקרה... בית, חברים, געגועים עזים לתורה... הנה, כבר יורד אני משמירה, ועוד יום של צבא מסתיים לו בידיעה עצובה... לזכרם... (באותם הימים התפוצצו 2 נגמשי"ם של גבעתי בעזה...)