בס"ד

 יום שלישי, י"ד אב התשס"ו

 זיכרונות מחבר לפלוגה,

 אף פעם לא כתבתי זיכרונות, זיכרונות ממישהו שהכרתי וכבר לא נמצא... לא נמצא בכלל...

לאחר כמה בירורים באמת אומתה הבשורה הנוראית הזאת... איסמאו, אתה כבר לא פה יותר...

 כשפתחתי את הספר סוף מסלול, לראות אותך שוב, הצטמררתי...

 וכך היה כתוב מתחת לתמונה שלך, לתמונה שלך כמובן עם החיוך על השפתיים...

 "למשפחת גולני מאתיופיה עלה

ואת המדס"ים הוא רץ ממש כמו איילה

באליפות צה"ל הביא כבוד לחטיבה,

שלמרות הכל... במדליית כסף הוא זכה.

האתיופי היחיד שיודע רוסית,

ואת ההזדמנות לצחוק על כולם

הוא לא מפסיד.

ה M – 16 הארוך דפק לו את הבירכיים

ואת הפלטופ קיבל עם חיוך על השפתיים.

ייסמאו נראה כמו איש קטן ונחמד

אבל יש לו שירירים כמו ברמבו 1.

בחור שקט ומופנם,

שמוכן לעזור לכולם."

 אני קורא את המילים הללו וזולגות לי דמעות... אמנם לא הכרתי אותך ממש טוב, אבל אני זוכר, כן, אני זוכר כמה דברים, תרשה לי לספר פה לכולם קצת עליך...

שאנשים שלא הכירו אותך, אולי... אולי... יבינו מי היית...

 היית בנאדם נעים הליכות, עם חיוך תמידי על הפנים בכל מקום ובכל זמן במהלך הטירונות... בתורנות מטבח, בחדר האוכל, עם החברים בפלוגה, בשעת הת"ש עם החבר'ה באוהל, ברגבים, בכל מקום שהוא שאני זוכר אותך בבא"ח...

 הזיכרון שהכי זכור לי ממך שאני זוכר, שאחרי מסע הכומתה ראיתי את קובי הרס"פ הולך לתת את הכומתה שלו למישהו, אני מביט בו הולך ומחפש מישהו, מחפש אותך מבין המחלקה שלך, ומוריד את הכומתה שעל ראשך, ונותן לך את הכומתה שלו, כל כך שמחתי בשבילך... גם אז ראיתי את החיוך נסוך על פניך...

ראיתי את החיוך תמיד תמיד אצלך, זה משהו שילווה אותי אני חושב לכל החיים, אני אשתדל לזכור אותך, אל תכעס אחי אני בטוח שבשיגרת הזמן אני אשכח ממך, אבל דע אחי, שלא אשכח אותך לתמיד! תודה שהקרבת את עצמך למעננו, למען עם ישראל, למען ההורים שלך, למען כ-ו-ל-ם!!!

אחי! אני לא יודע איפה אתה עכשיו, אני בטוח שה' שומר עליך שם עם כל שאר הצדיקים שהקריבו את עצמם...

 תהיה חזק אי שם למעלה... אני מצטער שנבצר יהיה ממני לא להיות בלוויה שלך... אבל תהיה חזק... אני אתפלל למענך...

 ילאו איסמאו,

     אוהב אותך מאוד,

עמית כהן (ששון - גולני, גדוד 12, מרץ 04...)

יהי זכרו ברוך...