"זה ראה והתקדש"

זה. זה שולחן. 4 רגלים, ציפוי פורניר כהה. זהו חדר, 6 קירות, 18 תמונות. זה דף. בו שורות, 29 במספר... זהו עט, עפרון, חוד 2B 0.5 משומש כבר. אלו הן אותיות. אחת ועוד אחת, בעברית, גופן כתב-יד מותאם אישית... אלו הם משפטים. כבר 7 ועוד יבואו, נשוא, שם-עצם ומילות תיאור. ומה אני? אדם. 182 סנטים, 54 קילו כמדומני... בן אדם. בעל שכל, רגש, לב, שפה. בחור. חיים 8085 יום, 19 שנה כבר. יציר כפיו. בעל נפש ורוח, אך גם נשמה. זה אני. יהודי. בן נבחר, חלק מהכלל. מתורבת. אורבאני בעל קולטורה וידע וקצת הבנה. חייל. אחראי לכלל, בא מכלל. בן ישיבה, שייך לכלל. ועכשיו? סופר. כותב. מגשים במילים. יוצר רוחנית. סופר. אותיות, כל אחת ואחת, קושר אותם, מחדד אותם, מרכיב מהם מושגים. כותב. חורט על בשר הדף, עם העופרת. חוקק במציאות את ההבעה שבראש. מגשים במילים, יוצר רוחני. לעצמי, לאחרים.. .לעצם היותם. האמנם?! זה מה שצריך - אך האם זה גם מה שמצוי? הָשאני ברגעים אלו ממש, המתאימים הם לרצוי? את מה שאני בעצמי כותב - האם אותה אני בכלל רואה? הראוי לשם 'סופר' אני? תראה אם לא... זה. צריכים לכתוב "מאורות" - ב"אורות". שמא כותב אני 'ב"עורות"? על האי-שם צריך לכתוב, על האי-שם שמתחיל פה. ואני - ... פה נמצא ... על שם חולם... ובין לבין נוכח כתלוש, לא עם זה ולא עם זה אני שלם. ראה. הכותב אני בשקר או באמת? ממציאות או מתוך דמיון? האם רצוני שלי הוא? שמא עבודה בעניין? המדובר בשכנוע פנימי? שמא רפיון ידיים? וקדש. יש להעלות בהרהורי תשובה. בהרוהי מעשים. הקשבה עצומה - לכלל, לעצמי... לאחרים. קתארסיס. למידות, למחשבות. להקריב ולהכניע - לאמת, שתרד קדושה. קדושה. מלאה אור ושלמות. ושלמות זו שמחה. שתמלא אותי מבפנים. שאוכל להוציא את האמת החוצה, לכלל העולמים. אמת שלי- והפעם כזו אמיתית. את זה יש לעשות! והתקדש. לעשות... כל כך רוצה לעשות... אך רחקה ממני עד מאוד. השביל, הדרך, מולי נראים... ולא אדע איכה ללכת. כה הרבה לעשות... ורק אשב לתומי וארשום. איך אוכל לכתוב יצירות, לספור אותיות, לקשור כתבים... איך? איך רוח ה' בי תוכל לשרות? בחיי, ביצירותי... ארוכה הדרך, אך בין קירות בית המדרש אני יושב. זאת מדוע אני כאן, מדוע ביסורים אין סוף אני נמצא. וזה למה עם עצמי אני נלחם. בשביל הקדושה - שתרד בשבילי ובשבילה בשביל האי-שם. ט"ו תמוז התשס"ג.