את יודעת על מה אני מדבר,
הרי
רק אתמול
דמעה נשרה מלחייך
ונישקתי.
טעמך- מלוח
ובפיך אין בשורה.
מה הטעם במילים
היוצאות אל החלל הפתוח
ללא כלוב הגנה
שישמור,
שלא יתפוגגו
כן, כי עוד אתמול
שאלתי לפשר הסימן
ואת-
שותקת.
[ליצירה]
איה, זה לא תופס כי אין כאן אי- סדר ברור. אם את רוצה להמחיש את הכאוס, את האנדרלמוסיה, זה חייב להיות ברור וכאן, רק בקריאה מדוקדקת זה עולה וגם אז- לא עולה בדעת.
רצונך באנדרלמוסיה? שתהיה מסודרת!
[ליצירה]
בינתיים,
פלורסנט אחד דופק כמו שצריך
ותנועת הצליל ענוגה מכל* שים נקודה
יונה* מקשקשת את המח שלה (יונה וולך, נכון?)
כמו שני ביצים במחבת היחסים
ויש מקום רהוט, לְסֶפֶר
מתאים.* חיתוך המילה דווקא כאן לא חזק במיוחד ופחות שייך. (וזהו, ספרה שלה, נכון גם כן?)
[ליצירה]
בשיר
היוצרת מבטאת היטב את לבטיה בשילוב תארים מעולם התנ"ך ומעולמה הפרטי שמלא כל כך.
הקורא, נכנס לתוך תוכו של העיניין ומזדהה עם ההתחבטות.
לכאורה, זהו מצב ללא מוצא. לפחות כל עוד אין משהו או מישהו שיאיר את דרכה לתשובה הנכונה.
לקורא קשה להחליט מה יהיה בסופו של עיניין אך בעקבות השורה האחרונה המסיימת את היצירה אין לקורא אלא לאחל הצלחה ולקוות שאלוקים והעולם יהיו בעזרה.
הייתי ממליץ לקוראים לעקוב אחר השירים הבאים!!
תגובות