ובאופן מוזר עוד מחכה שתשוב יושבת על ספסל צבוע חג בצילו של עץ עזוב ריח קלמנטינות צבע פרי הדר מציירת לי עתיד מוחקת העבר מדמיינת בראשי כל פרט כיצד תופיע באחת ועם שובך תביא כמנחת אהבתך דבש, כינור ויין ומילים של הבטחה לא תקח שוב הכל לא תמנע ממני חלק אל תחמיר אותו הנמק רק שירה תמלא את שחסרנו צחוק שמחה יתקן מה שפגמנו רטיות של אושר תניח על אתמולינו וליטוף של רכות יעטוף אהבתינו. הנדנדה עצרה מתנועתה המערסלת, פרי העץ נשר ומשך עימו עליו הספסל הפך דהוי, מזכרונותיה של חולמת ואהובי לו חיכיתי- משעזב כבר לא שב.