כגוויה מרוטשת את שרועה עכשיו, עצמותיך מרוסקות לריבואות שבבים, האחת אצל רעותה. העשן כבר אינו מיתמר מלבך המפוחם, הצוחקים למשבתך כבר נדמו. החזון התגשם, גן- אל כבר הושם לשממה. ברוך שאמר והיה

 

ואיננו עוד. ולילה שחור וארוך יעטוף גופתך, ירחם רסיסי מחמדיך, וחשרת השמחים לאידך תתנפץ ותנשור נכלמת על חמדת ימיך, ים גדול ישׁח אל חופייך, וקצף גליו עטרת תכריכים סביבייך, ויפחת הרוח תישא קינתו עַדָיך.