אבל אנחנו עמך, בני בריתך,
בני אברהם אוהבך, שנשבעת לו בהר המוריה,
זרע יצחק יחידו, שנעקד על גבי המזבח,
עדת יעקב בנך בכורך, שאהבת, ומאהבתך קראת שמו ישראל וישורון
(מן התפלה)
דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] להסיר את הכובע. גיבורה אמיתית. למה כל כך קטן? צאי אל האור, כבר אפשר. [ליצירה]
- [ליצירה] מסקרן. שיר דקיק עם מחשבה מורכבת. מבנה מעניין ומרתק. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. חריזה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את התגובה של נושא אלומותיו. והניקוד, נשמת, הוא טוב כל עוד הוא מערבב רק בין פתח לקמץ ובין צירה לסגול. רק לא באלכסון. והבעיה בעיה, ורק תתארו לכם איך מרגישים המעורבים... והשיר יפהפה. אולי זה הפתרון. לשיר את הבעיות. כי לשיר אין גבולות ואין מחסומים, והוא בונה וסותר, סותר ובונה. וכולם סביבו מתאחדים. ישיבות וירטואליות, יכולות להגחיך עד להצחיק את הבעיה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה נורא. אלמלא הסכסוך, המהפכה כבר היתה כאן! מתי נזכה לה? (אגב, מהפכה על מה? סתם בשביל הסקרנות, לא שזה משנה לי, אני רק תן מהפכה כי אם לא תתן, איך אגשים את מהפכנותי? הא?) בסיכום, נקווה שהמהפכה לא עשתה יד אחת עם המשיח, וגם אם כן זה לא יעזור לה, כי אנחנו נחכה לה אף על פי שתתמהמהמהמהמהמהמה [ליצירה]
- [ליצירה] שלי, אצל ירושלמי לא יעזור לך כל הפוליטקלי-קורקט כל זמן שאת שותה גבינות ואוכלת יין. חבל שאת לא לוקחת ברצינות את האיומים המפורשים החוזרים בשירו הנ"ל, כמו בשירים רבים אחרים שפרסם. הצדה הגבינות והיין, ארזי ושלחי לעניים והיתה לך נפשך לשלל, כי עת נקם מתקרבת. (יתכן שזה יגרום להסתבכות של אי אלו עניים שייתפסו ברגע הלא נכון עם הגבינה והיין ששלחת להם, אבל עניי עצמך קודמים...) [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם ירושלמי. הדגלים עשו לי את זה. ועם כל הצניעות, אין לי מנוס אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי בנושא, בתקווה שיפלו על אזניים חפצות, ולא ירחק היום שבו כל היוצרים בכל האתרים יצטרפו למצעד המהפכני: הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים הוא נלחם ללא חת ביאוש את חיצי לעגם הוא נפנף בלי משים כמו שמנפנפים יתוש. (כזכור, הוא נלחם בכיבוש) לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל – אדום ובוער ונלהב לבדו העפיל ועלה לרגל אל כל קברות משיחיו (סטלין ויתר חבריו שאהב). יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה הוא נשא את קולו ברמה ועלה קולו על כל קול מקהלה ונישא על רחבי האדמה הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול כנבול העלה הוא ייבול לעתיד מבטו, למחר, לזריחה להמון המריע: הידד! על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה ימליכוהו עליהם באחד. והוא ישפשף את עיניו במבוכה, יחלץ את עצמו מתוך השמיכה ישליך מאחורי גוו כר וכסת יצא חיש קל אל המרפסת ינופף את דגלו האדום בשמחה ויקרא אל העם שעל המדרכה: אחרי למהפכה! [ליצירה]
- [ליצירה] איזו זעקה! [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הא הא. כדברי שמואל, מאות בשנים האנושות מנסה להגשים את האידיאל הדמוקרטי ולא יוצא לה. וכדברי מארי, המטוטלת מתנדנדנדנדת בין זכויות הפרט ובין האינטרסים הציבוריים. בית המשפט העליון שלנו למשל נוהג לעשות איזונים בין שניהם, אבל יש מי שעוקבים אחריו כדי למצוא נפילות וחוסר עקביות. וגם מצליח. למה? כי בדמוקרטיה הכי דמוקרטית, בסופו של דבר יש מי שמחליט ומי שכפוף להחלטה. נשאלת השאלה, מה נותן לנו כאן המשקל של רוב? ומי אומר שהחלטה של שופט שמונה על ידי רוב ועדה בת 12 חברים, או החלטה של ראש ממשלה שנשענת על רוב של ממשלה בת עשרים וכמה שרים, או החלטה של כנסת בת 120 חברים, מוצלחת יותר מהחלטה של רב? נכון, החלטה של רב היא פחות דמוקרטית, אבל בואו לא נשכח שהדמוקרטיה היא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להגיע להחלטות צודקות. לא, אני לא מציעה לבטל את הדמוקרטיה. רק לשכלל אותה. ירושלמי דווקא בדרך, אבל אין אדם מושלם, צריך לעזור לו. [ליצירה]
- [ליצירה] הצורה החזותית של היצירה היא קשת, והמחזוריות של השורות מזכירה את מחזור המים בטבע. אמנם המים שואפים תמיד לרדת למקום הנמוך ביותר שהם מוצאים, אבל מי יודע, אולי הם מצאו שהמקומות הנמוכים כבר תפוסים, ולא היתה להם ברירה אלא להתעלות על עצמם? [ליצירה]
תגובות