כמה קשה. ממש פסח:
למיין, לזרוק, לארוז,
להעמיס, להוביל, לפרוק, לסדר.
ושלא לדבר על הסנטימנטים
למקום שהיה לשלי
לנוף מהחלון הדרומי
לתכלת הבוקעת מצמרת העץ
שבגן הציבורי
ליונה שעשתה לה קן
על חלוני
למדף המיניאטורות
לקירות המספרים את קורותי
בדירה הזאת
במשך שנה שלמה.
לא יום, לא חודש – שנה.
פרק חיים.
מזל שהדירה החדשה מתפנה רק בעוד חודשיים.
כמה דברים אוסף הבן אדם.
גם כשהוא מעמיס את חייו על המשאית
הוא לא מאמין שכל זה יצא מהבית.
הזמנתי חברת הובלות. הם גם יארזו.
וגם יפרקו.
ויש להם אחריות לכל שריטה. דמי ההובלה
כוללים ביטוח נזק.
ניסיתי להתמקח על המחיר. הם היו מוכנים לתת
הנחה משמעותית אם אגייס עוד שתי דירות לאותו יום.
ויתרתי. אני לא צריכה
שהם יעבדו מהר מדי. החפזון מן השטן.
רק זה חסר לי, שיקלפו עם המקרר את הצבע של הקיר
ואני אסתבך עם בעל הבית.
או שיבזזו איזה דבר הכי קטן.
איזה מזל שזו רק דירת סטודנטים שכורה
שלא עמלתי על הנוף ועל התכלת ועל היונה
שאני צריכה לארוז רק את עצמי
ולגרור את עצמי בעצמי למכונית הפרטית שלי
למקום ידוע מראש
שאף אחד לא גירש אותי מכאן
בלי להודיע לי לאן
שיש לי מספיק זמן
לעכל ולהתרגל
ושום בולדוזר לא יחרוש את הקירות
שיודעים לספר
איך צחצחתי כל בוקר את שיני
ואיך הזנחתי את הכלים בכיור
עד פסח.
תגובות