[ליצירה]
בתכל'ס, אני מחכה להימנון שירושלמי הציע. לדעתי הסקופ הזה מגיע לצורה, המקום המעניק לו הכי הרבה התייחסות. יזדרז ויפרסם לפני שיקדימוהו בספקולציות מסוג:
כל עוד טלי פחימה
עין לזביידי עושיה...
[ליצירה]
ההשראה, מה היא עושה...
הוא הקריב את חייו לזו שאהב.
לה חצב חרוזים מלבו שכאב.
מדמו שזב הוא שזר לה שושן
אדום כתולע, ישן נושן.
הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים
הוא נלחם ללא חת ביאוש
את חצי לעגם הוא נפנף בלי משים
כמו שמנפנפים יתוש.
(כזכור, הוא נלחם בכיבוש)
לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל –
אדום ובוער ונלהב
לבדו העפיל ועלה לרגל
אל כל קברות משיחיו
(סטלין ויתר חבריו
שאהב).
יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה
הוא נשא את קולו ברמה
ועלה קולו על כל קול מקהלה
ונישא על רחבי האדמה
הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל
את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול
האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול
כנבול העלה הוא ייבול
לעתיד מבטו, למחר, לזריחה
להמון המריע: הידד!
על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה
ימליכוהו עליהם באחד.
והוא ישפשף את עיניו במבוכה,
יחלץ את עצמו מתוך השמיכה
ישליך מאחורי גוו כר וכסת
יצא חיש קל אל המרפסת
ינופף את דגלו האדום בשמחה
ויקרא אל העם שעל המדרכה:
אחרי למהפכה!
[ליצירה]
תודה טלי.
ילדים וגם מבוגרים אף פעם לא צריכים לשלם את המחיר על עוולות שאחרים גרמו לאחרים. פשוט עלתה לי חמלה כזו על העיוות האיום שנגרם לנפשה של "צפורה" על ידי הנאצים, שלימים פגע בילדים על לא עוול בכפם. אני מרגישה צורך להפנות את הכעס על הנאצים ולא אל ציפורה. להבדיל מהפלסתינים שמאשימים את ישראל כל פעם שמישהו אצלם מתעטש, במקרה שלנו זה מוצדק.
מאחלת לנו שנדע תמיד לא להשבר אלא לצאת מחוזקים מהמשברים.
תגובות