דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר כך לכתוב שירה, בשקט נפשי כמו כן בצנעה. מאד נהנתי מהשיר ותרגיליו, בתקווה שעוד כמה ילכו אחריו. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מה קרה היום? יותר מדי שירים מצחיקים... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד מאד...ויפה!! גרם לי לגחך על עצמי... שיחקת אותה! [ליצירה]
- [ליצירה] קונספירציה של העבמי"ם והשב"כ [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא. חריזה נהדרת. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור טוב. זו לא הפעם הראשונה אתה קורא בשם לדברים שאנשים עוטפים ובד"כ לא פותחים כל החיים. יישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] הבנתי. אתמול זה נראה כאילו בחרת יוצר לא אקראי. בטח טעיתי. בהצלחה. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה. אמרת המון במשפטים מאד קצרים. [ליצירה]
- [ליצירה] בתכל'ס, אני מחכה להימנון שירושלמי הציע. לדעתי הסקופ הזה מגיע לצורה, המקום המעניק לו הכי הרבה התייחסות. יזדרז ויפרסם לפני שיקדימוהו בספקולציות מסוג: כל עוד טלי פחימה עין לזביידי עושיה... [ליצירה]
- [ליצירה] יפהפה. חריזה משובחת. לא הבנתי, אבל מה זה כבר אומר. [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, רק עכשיו אני רואה שהחמניות בוכות... והאש... [ליצירה]
- [ליצירה] ההשראה, מה היא עושה... הוא הקריב את חייו לזו שאהב. לה חצב חרוזים מלבו שכאב. מדמו שזב הוא שזר לה שושן אדום כתולע, ישן נושן. הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים הוא נלחם ללא חת ביאוש את חצי לעגם הוא נפנף בלי משים כמו שמנפנפים יתוש. (כזכור, הוא נלחם בכיבוש) לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל – אדום ובוער ונלהב לבדו העפיל ועלה לרגל אל כל קברות משיחיו (סטלין ויתר חבריו שאהב). יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה הוא נשא את קולו ברמה ועלה קולו על כל קול מקהלה ונישא על רחבי האדמה הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול כנבול העלה הוא ייבול לעתיד מבטו, למחר, לזריחה להמון המריע: הידד! על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה ימליכוהו עליהם באחד. והוא ישפשף את עיניו במבוכה, יחלץ את עצמו מתוך השמיכה ישליך מאחורי גוו כר וכסת יצא חיש קל אל המרפסת ינופף את דגלו האדום בשמחה ויקרא אל העם שעל המדרכה: אחרי למהפכה! [ליצירה]
- [ליצירה] כן, ככה זה, מאד קשה לעמוד בפיתויים שמציג לפנינו המשורר נשוא שיר זה. ואיזהו גיבור? המשורר עצמו, שאינו מתפתה להגיב... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה טלי. ילדים וגם מבוגרים אף פעם לא צריכים לשלם את המחיר על עוולות שאחרים גרמו לאחרים. פשוט עלתה לי חמלה כזו על העיוות האיום שנגרם לנפשה של "צפורה" על ידי הנאצים, שלימים פגע בילדים על לא עוול בכפם. אני מרגישה צורך להפנות את הכעס על הנאצים ולא אל ציפורה. להבדיל מהפלסתינים שמאשימים את ישראל כל פעם שמישהו אצלם מתעטש, במקרה שלנו זה מוצדק. מאחלת לנו שנדע תמיד לא להשבר אלא לצאת מחוזקים מהמשברים. [ליצירה]
תגובות