[ליצירה]
בתכל'ס, אני מחכה להימנון שירושלמי הציע. לדעתי הסקופ הזה מגיע לצורה, המקום המעניק לו הכי הרבה התייחסות. יזדרז ויפרסם לפני שיקדימוהו בספקולציות מסוג:
כל עוד טלי פחימה
עין לזביידי עושיה...
[ליצירה]
ובליל שבת, כשדודי הולך לקראת כלה
חופת קטיפה שחורה אט אט נפרשת על האילנות
וחרוזים שזורים בה למכביר.
בדומיית קדושה הצרצרים אומרים תפילה
ושליח הציבור חוזר על תפילתם
מילה-מילה, ואין בָן שכולה
וכל מילה חרוז, וכל חרוז כנף רננים
יסק שמיים, לחופה ישק
שם יד נעלמה אותו אוספת, שוזרת
אל ריבואות הכוכבים שבחופה.
ובהתקדש הבית על לחם ועל יין
מחרוזת-עד ממעל משתשלת
כגל זהוב בינינו מחוללת
גונזת זיק של אור בכל גביע, בכל עין
ועטרה של חרוזים לכל ראש קושרת.
[ליצירה]
אהבתי את התגובה של נושא אלומותיו.
והניקוד, נשמת, הוא טוב כל עוד הוא מערבב רק בין פתח לקמץ ובין צירה לסגול. רק לא באלכסון.
והבעיה בעיה, ורק תתארו לכם איך מרגישים המעורבים...
והשיר יפהפה. אולי זה הפתרון. לשיר את הבעיות.
כי לשיר אין גבולות ואין מחסומים, והוא בונה וסותר, סותר ובונה. וכולם סביבו מתאחדים.
ישיבות וירטואליות, יכולות להגחיך עד להצחיק את הבעיה.
[ליצירה]
יש בשיר זרימה מופלאה, כמו קינה חרישית, שהעלתה גם לי את האסוציאציה של המלים "הלילה ההוא יקחהו האופל" מתוך איוב, ששובצו בשיר "על דעת המקום" מאת יחיאל צבר, ושאוזכרו בתגובות ליצירה "חייל דתי מת. מרכזית" של ממזר פרחים:
http://tzura.co.il/thesite/yezira.asp?codyezira=11676&code=978
כמו שם גם כאן, ביטוי עז ומעודן כאחת לכאב ויגון ענקיים.
תגובות