[ליצירה]
החרוזים דווקא בסדר.
בעניין ההוקעה, אין בעיה, רק צריך להציב קודם עמוד קלון. נקשור כולנו את עצמנו אליו בשלשלאות, למה רק המנהיגים? כל ישראל ערבים זה לזה.
הבעיה זה כמה בני דודים שחושבים אחרת. אם רק לא היו מתים מפחד לפתוח את הפה. הגיע הזמן ללמד גם אותם כמה אנחנו גרועים.
הוא שנאמר - עלינו להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה. עם הספר. מהרסייך... סליחה.
[ליצירה]
נפלא ואמיץ. יחיד מול רבים, ועשוי ללא חת:
"אל המוניו,
באיתני – מילותיי אקרב,
כסנה בוער!"
רוח יהודית אמיתית מפעפעת בשורות האלה.
אפרופו, גם ביאליק (להבדיל ממיאקובסקי) יצא מחלציו של העם הזה.
[ליצירה]
ילדוש
הם לא יבינו. למרות שהם רוצים.
פחות ציפיות, פחות אכזבות.
וגם את לא תביני אותם
עד שתהיי במקומם.
אז תתקזזו. חכו רגע, תנו לזה לשקוע, ואז יצופו הדברים הטובים שגם נמצאים שם.
הם אוהבים אותך ולא יכולים בלעדיך. אבל האהבה שלהם לא מזוהה, כי היא עטופה בצורה לא אהובה.
וגם את כנ"ל. אבל תביני את זה רק כשתעזבי אותם.
סבלנות.
ואם זה מנחם, זה כך אצל כולם.
תגובות