דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר כך לכתוב שירה, בשקט נפשי כמו כן בצנעה. מאד נהנתי מהשיר ותרגיליו, בתקווה שעוד כמה ילכו אחריו. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מה קרה היום? יותר מדי שירים מצחיקים... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד מאד...ויפה!! גרם לי לגחך על עצמי... שיחקת אותה! [ליצירה]
- [ליצירה] קונספירציה של העבמי"ם והשב"כ [ליצירה]
- [ליצירה] מרוב התלהבות לא כתבתי את הביקורת. יש פה מטען עשיר של כל עומס הרגשות, כל ההתרחשויות, כל התמונות, כל התהיות, כל השברונות והכל ממוצה לבכי כאוב ונואש ועז וחזק כמו מהלומת מקבת. יישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] מזכיר את "לנוכח פסל אפולו" של טשרניחובסקי. "ויאסרוהו ברצועות של תפילין". [ליצירה]
- [ליצירה] בתכל'ס, אני מחכה להימנון שירושלמי הציע. לדעתי הסקופ הזה מגיע לצורה, המקום המעניק לו הכי הרבה התייחסות. יזדרז ויפרסם לפני שיקדימוהו בספקולציות מסוג: כל עוד טלי פחימה עין לזביידי עושיה... [ליצירה]
- [ליצירה] שלי, מה קורה שאת מעלה מהנבכים יצירות ופוסלת אותן? [ליצירה]
- [ליצירה] אמיץ מאד. מכל כיוון שנפנה אליו את המבט. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי! גם כזה אתה יודע לכתוב? כמעט שיר אהבה. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם. אתמול בערוץ 1 קרן נויבך נהלה דיון בין בני אלון ויולי תמיר. ראיתי רק את קצה הזנב של התכנית, כאשר על השולחן היתה "התנהגותה המזעזעת של הילדה שצעקה על הקצין". יולי טענה בתוקף שההורים הכינו הצגה לטלויזיה והשתמשו בילדים כשחקנים, וכי ההצגה חזרה על עצמה וכו' וכו' (כמה מפתיע, ממש עכשיו נויבך חזרה על ההצגה של אתמול, הפעם עם נחמן שי ומשתתפת ימנית שלא הספקתי לקלוט את שמה (דמות מוכרת). בקיצור, בקטע שלי אני הולכת עם המאנטרה הנויבכית ופשוט מנתחת ומפרשת אותה לעצמי, כי אני לא מוכנה ששדרנים ישטפו את מוחי. בטח יש עוד הרבה פירושים אפשריים, ואולי אי אפשר לייחס לכל הילדים ולכל ההורים אותו פירוש. מה שבטוח, נויבך לא ניתחה ולא פרשה, רק דחתה, סלדה, קטלה וקטעה את מי שרצה לחלוק עליה. אני מקוה שה"שחקנים" האמיתיים מספיק חזקים ולא זקוקים לשום פירוש, ואם הם זקוקים, צריך להושיט להם יד. שדרן טלויזיה, אפילו אם היה שם, לא יכול לדון אותם, בוודאי לא מן הכסא המסתובב באולפן. 'ז'רגון ייעודי' - הדברים שהמתיישבים, לרבות הילדים, הטיחו בחיילים, שאכן חזרו על עצמם, אם משום שתוכננו והוכנו ליום הקשה, שהרי חוץ ממחאה לא יכלו לעשות הרבה, ואם משום שזה הדבר, האמת הפשוטה שבוקעת מכל לב ומוטחת בכל חייל. 'עובר מסך' הוא שם טוב, הבעיה שיש הרבה שמות טובים להתלבט בהם: 'תסתכל לה בעיניים', 'מגדל בבל' ועוד. בחרתי ב'מסך עביר' כי חשבתי על החומה שגבהה במשך שלושים שנה בין המתיישבים ומתנגדיהם, שנראתה כל כך בלתי עבירה, עד שאפשר לסמוך על צבא העם שיפעל כמו רובוט מנוכר בשעת הפינוי, והנה ילדה צעירה ביכולותיה הקטנות מצליחה לנתץ אותה בהבל פה ולהפוך את המשקפיים השחורים לחסרי תועלת (מישהו ראה את החייל הממושקף שנסוג ממנה כשהוא מרים את ידיו אל פניו בהתגוננות? אולי היא באמת עשתה חזרות, אבל ברור שהוא באימונים התכונן לכל ולא לזה.) כנפי שחר - הילדה מקסימה, אבל נניח שנויבך צודקת והילדה התבטאה בצורה לא הכי מרשימה. אז מה? היא לא חומר של כוכב נולד, ברוך ה', אלא ששדרננו המלומדים והאובייקטיביים מסתכלים רק בקנקן, ומנפנפים בו לעינינו שוב ושוב מעל המסך, כדי שלא נשכח, והם יעשו הכל כדי שלא נציץ חלילה לתוכו של הקנקן... [ליצירה]
- [ליצירה] הדילוג ממקצב למקצב נותן הרגשה של דופק מואץ ולא סדיר, סערת נפש. החריזה המינימלית כנה ובלתי מתיימרת. פחד יפהפה משורטט ביד אמן. [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור טוב. זו לא הפעם הראשונה אתה קורא בשם לדברים שאנשים עוטפים ובד"כ לא פותחים כל החיים. יישר כוח. [ליצירה]
- [ליצירה] לתקוה הזו אין פה, או שאין לה מיקרופון? או שהאוזניים ערלות? לא מצאתי מתום. מאד אהבתי. [ליצירה]
תגובות