[ליצירה]
התעלות
משורר שמצליח לכתוב על צחור בתים בלי הלמות פטישים, על יונים בלי עלה של זית, על זוהר בלי נצחונות היסטוריים, הוא משורר המתעלה מעל עצמו, שראוי לתשואות.
חן-חן!
[ליצירה]
נטולי הבינה מעוררים רחמים, אבל הם לא יודעים זאת. איך יידעו?
ומכיוון שאינם יודעים, מה איכפת להם?
בכל זאת, מרחמים עליהם.
למה?
כי הם מעוררים רחמים.
[ליצירה]
זה נורא. אלמלא הסכסוך, המהפכה כבר היתה כאן! מתי נזכה לה?
(אגב, מהפכה על מה? סתם בשביל הסקרנות, לא שזה משנה לי, אני רק תן מהפכה כי אם לא תתן, איך אגשים את מהפכנותי? הא?)
בסיכום, נקווה שהמהפכה לא עשתה יד אחת עם המשיח, וגם אם כן זה לא יעזור לה, כי אנחנו נחכה לה אף על פי שתתמהמהמהמהמהמהמה
[ליצירה]
מי זו עולה מן המדבר, מקוטרת מור ולבונה...
איזה שינוי! כמה הרבה מלים! איזו שקיפות!
האין זאת אלא משום שהיא רואה ומעלימה?
זהו, עכשיו אני הולכת ללמוד אותו. כי הוא יפה וראוי.
[ליצירה]
מארי, מסכימה עם כל מילה. קראתי את לוק וגם את ישעיהו ברלין, על שתי חירויות או איך שזה נקרא - מאמר חשוב ביותר לעצם הגדרת החירות ולאיך קל להגיע לאבסורדים אימתניים.
בינתיים לא מצאתי חירות אמיתית יותר מזו של מי שמשעבד את לבו לתורה. הלוואי שאמצא את הדרך הנכונה לעשות זאת.
[ליצירה]
זה היה ביתי:
ים של כחול ושמיים של תכלת
כתם של שמש ורוח חמה,
דקל ירוק ופרחי חממה
וכביש שנמתח אליהם בשממה.
זה היה ביתי:
אבן שואבת בחול ובחג
שבת מקודשת בכל תג ותג
אורות בית הכנסת, תפילה ושירה
ועל כל פנים נהרה.
יצאתי לכביש הנמתח בשממה
עם ילדיי, פרחי חממה
מכתם השמש חולצה לי עשיתי
כחול הגלים לי מגן דוד
על קצפם הלבן דגל צרתי
וצעקתי עד כלה כוחי
עד אזל בעורקי הדם
עת מעשה ידי טבעו בים.
תגובות