[ליצירה]
אכן, הא הא. כדברי שמואל, מאות בשנים האנושות מנסה להגשים את האידיאל הדמוקרטי ולא יוצא לה. וכדברי מארי, המטוטלת מתנדנדנדנדת בין זכויות הפרט ובין האינטרסים הציבוריים. בית המשפט העליון שלנו למשל נוהג לעשות איזונים בין שניהם, אבל יש מי שעוקבים אחריו כדי למצוא נפילות וחוסר עקביות. וגם מצליח. למה? כי בדמוקרטיה הכי דמוקרטית, בסופו של דבר יש מי שמחליט ומי שכפוף להחלטה. נשאלת השאלה, מה נותן לנו כאן המשקל של רוב? ומי אומר שהחלטה של שופט שמונה על ידי רוב ועדה בת 12 חברים, או החלטה של ראש ממשלה שנשענת על רוב של ממשלה בת עשרים וכמה שרים, או החלטה של כנסת בת 120 חברים, מוצלחת יותר מהחלטה של רב?
נכון, החלטה של רב היא פחות דמוקרטית, אבל בואו לא נשכח שהדמוקרטיה היא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להגיע להחלטות צודקות.
לא, אני לא מציעה לבטל את הדמוקרטיה. רק לשכלל אותה. ירושלמי דווקא בדרך, אבל אין אדם מושלם, צריך לעזור לו.
תגובות