[ליצירה]
אהבתי את התגובה של נושא אלומותיו.
והניקוד, נשמת, הוא טוב כל עוד הוא מערבב רק בין פתח לקמץ ובין צירה לסגול. רק לא באלכסון.
והבעיה בעיה, ורק תתארו לכם איך מרגישים המעורבים...
והשיר יפהפה. אולי זה הפתרון. לשיר את הבעיות.
כי לשיר אין גבולות ואין מחסומים, והוא בונה וסותר, סותר ובונה. וכולם סביבו מתאחדים.
ישיבות וירטואליות, יכולות להגחיך עד להצחיק את הבעיה.
[ליצירה]
אני באמת אוהבת את הדיונים הלשוניים אודות כתיבתו של ירושלמי, בעיקר אלה שהוא עצמו משתתף בהם (הלוואי שלא יאכזב אותנו הפעם). כבר מזמן הגעתי למסקנה שהעברית שלו (ואולי גם שפות אחרות שלו) הן בעצם מתמטיות: מדי פעם הוא יוצר ביטוי שממש לא יושב באוזן, אפילו מעקם לנו אותה, אבל כשבודקים, מוצאים שהנוסחה של הביטוי לגיטימית.
וכשלא מוצאים לגיטימיות, ירושלמי מסביר שבשירה מותר. וכל טענותינו מסתתמות מסתמא.
תגובות