[ליצירה]
החרוזים דווקא בסדר.
בעניין ההוקעה, אין בעיה, רק צריך להציב קודם עמוד קלון. נקשור כולנו את עצמנו אליו בשלשלאות, למה רק המנהיגים? כל ישראל ערבים זה לזה.
הבעיה זה כמה בני דודים שחושבים אחרת. אם רק לא היו מתים מפחד לפתוח את הפה. הגיע הזמן ללמד גם אותם כמה אנחנו גרועים.
הוא שנאמר - עלינו להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה. עם הספר. מהרסייך... סליחה.
[ליצירה]
אביב, מאד אהבתי את הרוח המפוייסת הנושבת משירך החביב. אני מקווה שגם ירושלמי. אמנם לפעמים נדמה לי שהוא מתחפר ונהנה בסתר מהתגובות המתקוממות, אבל כשהוא מוציא את הראש, הוא עונה לעניין.
אתה מתכוון להקים אגודה שתיקרא שמואלס אנונימוס?
[ליצירה]
אהבתי, ובעיקר את הרוח: לאחר המחאה, לאחר הזעקות, לאחר ההתמודדות, לאחר הבכי, לאחר ההשלמה - גאוה וראש מורם, של פצוע שאינו מבקש חמלה או עזרה, אלא מציב בפני הפוגע אתגר קטן - להמתין. התוכלו להמתין? לא, הם לא יכלו לעמוד באתגר הקטן.
יפהפה.
[ליצירה]
[ליצירה]
בקיצור, אלתרמני. חריזה משובחת, משקל מדוד, מטאפורות בלתי צפויות. מקורי ומלהיב. צמרת גשומת עפעפיים. לשיר אותו.
תגובות