[ליצירה]
מותר להציע?
אז נופל אתה לבור של עצבות,
ושוכח את כל הטוב והאור
ולבך שידע עליצות, שובבות
עורג על עמק עכור.
אך מדוע תשכח שאתמול השתובבת
אם היום לא הלך, לא נורא, לא נפלת!
אל תשכח, אל תברח! התחזק ותשמח!
שוב נסה והצלח וכשתצליח תפרח!
[ליצירה]
אך אוי לפועלים, לבנאים, לטרקטוריסטים
מן היום שהעולם מבעלי ההון יישם
ביום ההוא, על פי נאום הירושלמי
יחד עם פילוסופים מזי רעב, מתחת לדגלם
יסתופפו בדוחק רב העשירים של יום אתמול.
ביום ההוא חלום הירושלמי יתגשם
עשיר ודל ירעבו בצוותא.
ומה יעשה הוגה דעות עני בדגל של מלחמת מעמדות?
האם יכתת אותו לסרבלים או לעניבות?
** ירושלמי, בבקשה אל תתחמק. רוצה תשובה.
[ליצירה]
חברים, לא שמנו לב לעיקר.
המוטיב הקבוע בשירת הירושלמי היא העימות בין טובים לרעים, בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים וכו' וכו'. המשותף לכולם הוא שכולם בני אדם.
והנה, בשיר זה אנו עדים לציון דרך משמעותי ביותר בשירתו: המשורר אינו מעמת עוד אדם מול אדם, אלא אדם מול חיה.
אין צורך לנחש למי היתרון המוסרי בעימות זה. גם לקורא שאינו נמנה על חוג המעריצים, הבקיאים בשירתו של ירושלמי, ברור וצפוי כי החלש פוליטית הוא החזק מוסרית.
ובכן, עומדים אנו בפתחו של עידן חשוב, עידן של עליונות החיה על האדם. אשרנו שזכינו. מי יתן ולא ירחק היום ובתיבות הדואר שלנו ינחתו צווי פינוי. משאיות ואוטובוסים יסיעו אותנו למחסומים, ועדרי חיות ישתכנו בחדרים שלנו. אופס! נפלה הפלזמה.לא, הפיל לא אשם. הוא חייב לנער את אוזנו פעם בשעה.
[ליצירה]
לא יודעת אם לקרוא פאנצ' ליין לביטוי כל כך מעודן ולא מתריס, כמו יתר השיר.
אכן יש לישי יצירות חזקות יותר, אז מה, לכולנו יש חזקות פחות.
טוב שמישהו (ודווקא צעיר מאד) מוצא צורך להצביע על תופעה. זה מפרה לאחרים את הדמיון וכוח היצירה. וישי טוב בזה.
תגובות