דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר כך לכתוב שירה, בשקט נפשי כמו כן בצנעה. מאד נהנתי מהשיר ותרגיליו, בתקווה שעוד כמה ילכו אחריו. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מה קרה היום? יותר מדי שירים מצחיקים... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד מאד...ויפה!! גרם לי לגחך על עצמי... שיחקת אותה! [ליצירה]
- [ליצירה] קונספירציה של העבמי"ם והשב"כ [ליצירה]
- [ליצירה] סיפור יפהפה שהוליד תגובות ספרותיות. תענוג. [ליצירה]
- [ליצירה] אחרי פרוטוקול, קראתי את יתר היצירות. מרשימה מאד היכולת לראות ברגע את כל העולמות שבו. כשיתאספו מספיק רגעים, תוכל/י (?) לפרסם את האוסף תחת כותרת "רגעים". ואני אוכל לקרוא לא לפי הסדר. [ליצירה]
- [ליצירה] אביב! השיר אכן יפה מאד, אך למה זה מתגנב חשד ללבי שמרוב עיסוק אינטנסיבי בשירתו של הירושלמי, דבק בשירתך משהו ממנו? טוב, נעזוב את זה. אני עם החידות: ההרמזים בדבר עץ רענן וגבעה רעננה בטח לא נפלו לכאן במקרה, ואולי הם בתפקיד של שטיח אדום לורד הרענן, אבל קטונתי מלהבין מעבר לכך. אולי אפשר הסבר קטן, כמו שהסברת את הבית השני? תודה דיקלוש [ליצירה]
- [ליצירה] אכן, הא הא. כדברי שמואל, מאות בשנים האנושות מנסה להגשים את האידיאל הדמוקרטי ולא יוצא לה. וכדברי מארי, המטוטלת מתנדנדנדנדת בין זכויות הפרט ובין האינטרסים הציבוריים. בית המשפט העליון שלנו למשל נוהג לעשות איזונים בין שניהם, אבל יש מי שעוקבים אחריו כדי למצוא נפילות וחוסר עקביות. וגם מצליח. למה? כי בדמוקרטיה הכי דמוקרטית, בסופו של דבר יש מי שמחליט ומי שכפוף להחלטה. נשאלת השאלה, מה נותן לנו כאן המשקל של רוב? ומי אומר שהחלטה של שופט שמונה על ידי רוב ועדה בת 12 חברים, או החלטה של ראש ממשלה שנשענת על רוב של ממשלה בת עשרים וכמה שרים, או החלטה של כנסת בת 120 חברים, מוצלחת יותר מהחלטה של רב? נכון, החלטה של רב היא פחות דמוקרטית, אבל בואו לא נשכח שהדמוקרטיה היא לא מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להגיע להחלטות צודקות. לא, אני לא מציעה לבטל את הדמוקרטיה. רק לשכלל אותה. ירושלמי דווקא בדרך, אבל אין אדם מושלם, צריך לעזור לו. [ליצירה]
- [ליצירה] אהבתי את העיצוב המקורי של פעלים. לזקק. משרקק בבוז, משקע את רגלי בתוכו, מבוצץ וכו'. ביטוי מזוקק ומטוהר של חוויה. [ליצירה]
- [ליצירה] ועכשיו אני רואה בזה גם עגנון. טוב מה הפלא. להנות ולקנאות. [ליצירה]
- [ליצירה] אולי זה יראה יותר טוב אם נוריד את כל ה"לא נשכח את"? [ליצירה]
- [ליצירה] כמה יופי. הנשימה העצורה שמשתחררת לקראת המילה הראשונה, וכל מה שנאמר לפניה. הכנות ללא פשרות. הנועזות שלא זקוקה להפקרות. והכתיבה, הכתיבה - ללא מתום. איזה מזל שעלתה לי באקראית. [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא ואמיץ. יחיד מול רבים, ועשוי ללא חת: "אל המוניו, באיתני – מילותיי אקרב, כסנה בוער!" רוח יהודית אמיתית מפעפעת בשורות האלה. אפרופו, גם ביאליק (להבדיל ממיאקובסקי) יצא מחלציו של העם הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] קראה אלי. קראה "אללי". קרעה את נפשי מעלי. [ליצירה]
תגובות