[ליצירה]
מסכימה עם אסף וגם מבקשת לשכלל, ברשות היוצר (אשמח לשמוע דעתו על ההצעה). התוספות תופענה לאחר הסימן ++:
לא די בהינתקות! ++ דרושה גם התנצלות!!
את מלוא הכיבוש, יש לסיים. ++ אחרי גנים וכדים, ג'נין ושכם.
דרכינו לשלום לא תיפתח עם צאתנו מעזה; ++ שכן אם נסתפק בכך, כל ההתנתקות היא רק פוזה (סליחה על החרוז הבלבוז)
את ההסכמים שחתמנו,
חובתנו לקיים.
++ ולא לחפש "הדדיות",
++ עלינו להסתפק ב"שפיות".
לגבולות ששים ושבע הנשובה? ++ חלילה לנו!
++ מרמת אשכול נגלושה
++ נשובה למחנה יהודה.
הנסיר מְעַלֵי עצמנו נתיבי העקרבים?! ++ מה פתאום?
מאז 48, במעלה העקרבים הסער יהום!! או: איפה זה?
רק יציאה מכל השטחים,
לשני העמים תניב ענג. ++ ואם אין מספיק קראווילות, נזרום בדיצה למגורונים
רק כַךָ חיינו יוסיפו זורמים!
רק כך נהפוך סוף סוף
מכובשים אכזריים וחסרי מצפון
לפליטים החיים בחסדי ה-UN.
[ליצירה]
מסכימה עם כולם
אבל חושבת גם
שאין כמו סאטירה
בעולם.
בסאטירה מעודנת כמו זו שלפנינו
אפשר לומר דברים מהלב
שיכולים להישמע היטב
בלי שכואב
ועם להועיל
למי שבאמת חושב.
חוץ מזה, יצירות שאינן מובנות
יש רבות ושונות
יש כאלה שדורשות חשיבה
ויש שמצריכות פירוש
יש עמוקות מיני חקר
ויש מתיימרות לחידוש
יש נונסנס חסר יומרה
ויש גם סתם קישקוש.
איך מבחינים ביניהן?
בדרך כלל, בחוש.
אבל לבטל את כולן
סתם על סמך מישוש?
אם להבין לא תמיד ניתן
כדאי לנסות לחוש.
אהבתי את השיר וגם את הכותרת.
[ליצירה]
לשתי שאלות לא מצאתי תשובה:
א. אחרי שירושלמי פסל את כולם (בן גוריון וכו'), אפשר כבר להסיק שאין בסביבה אף דמות חיובית חוץ מירושלמי?
ב. בין אם ירושלמי הוא שמו האמתי ובין אם ניקו בלבד, איך קרה שהוא בחר דווקא בשם הטעון הזה?
[ליצירה]
אהבתי, ובעיקר את הרוח: לאחר המחאה, לאחר הזעקות, לאחר ההתמודדות, לאחר הבכי, לאחר ההשלמה - גאוה וראש מורם, של פצוע שאינו מבקש חמלה או עזרה, אלא מציב בפני הפוגע אתגר קטן - להמתין. התוכלו להמתין? לא, הם לא יכלו לעמוד באתגר הקטן.
יפהפה.
[ליצירה]
תגובות