[ליצירה]
אני עם ירושלמי. הדגלים עשו לי את זה.
ועם כל הצניעות, אין לי מנוס אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי בנושא, בתקווה שיפלו על אזניים חפצות, ולא ירחק היום שבו כל היוצרים בכל האתרים יצטרפו למצעד המהפכני:
הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים
הוא נלחם ללא חת ביאוש
את חיצי לעגם הוא נפנף בלי משים
כמו שמנפנפים יתוש.
(כזכור, הוא נלחם בכיבוש)
לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל –
אדום ובוער ונלהב
לבדו העפיל ועלה לרגל
אל כל קברות משיחיו
(סטלין ויתר חבריו
שאהב).
יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה
הוא נשא את קולו ברמה
ועלה קולו על כל קול מקהלה
ונישא על רחבי האדמה
הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל
את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול
האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול
כנבול העלה הוא ייבול
לעתיד מבטו, למחר, לזריחה
להמון המריע: הידד!
על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה
ימליכוהו עליהם באחד.
והוא ישפשף את עיניו במבוכה,
יחלץ את עצמו מתוך השמיכה
ישליך מאחורי גוו כר וכסת
יצא חיש קל אל המרפסת
ינופף את דגלו האדום בשמחה
ויקרא אל העם שעל המדרכה:
אחרי למהפכה!
[ליצירה]
בתכל'ס, אני מחכה להימנון שירושלמי הציע. לדעתי הסקופ הזה מגיע לצורה, המקום המעניק לו הכי הרבה התייחסות. יזדרז ויפרסם לפני שיקדימוהו בספקולציות מסוג:
כל עוד טלי פחימה
עין לזביידי עושיה...
[ליצירה]
מסכימה. מי אמר שרק מהפכה פועלית? ומי הוא שודד ההמונים ששדד אותך? לאיזה המון אתה שייך? ולמה נדמה לי שאתה מציץ מדי כמה ימים מתחת לשמיכה כדי להקליד את ההשראה האחרונה?
אגב, בין בשר לחלב רצוי להניח לכמה שעות לחלוף, זה מרענן את המוח.
תגובות