דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר כך לכתוב שירה, בשקט נפשי כמו כן בצנעה. מאד נהנתי מהשיר ותרגיליו, בתקווה שעוד כמה ילכו אחריו. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מה קרה היום? יותר מדי שירים מצחיקים... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד מאד...ויפה!! גרם לי לגחך על עצמי... שיחקת אותה! [ליצירה]
- [ליצירה] קונספירציה של העבמי"ם והשב"כ [ליצירה]
- [ליצירה] טלי, ריגשת אותי מאד. מעבר לצער הקשה על מה שנגרם לכם הילדים, אפשר ללמוד מהסיפור שלך כמה דברים: - צלקות כאלה לא עוברות לעולם. - את יסורי השואה נושאים לא רק הניצולים אלא גם מי שלא היה שם. האם לראות בכך גורל אכזר, נזק נוסף מתמשך, שואה שלא הסתפקה ב"ציפורות" שהיו שם וגבתה קורבנות נוספים בדמות ילדים רכים שנולדו וגדלו בחופש? או להתנחם שבסבל שלנו אנו לוקחים חלק בסבל שלהם, ממעיטים במשהו, מרככים במשהו? - השבוע נפטר שמעון ויזנטל, שזכה לנחמה מסוג אחר, חיובי יותר - להנציח את השואה וגם לשים יד על אלף פושעי מלחמה. גם הוא וגם "ציפורה", בניגוד ל"גורל" שייעדו להם הנאצים, האריכו ימים ונפטרו בשיבה מופלגת, קשה לומר בשיבה טובה. האם אנחנו יכולים לעזור לעצמנו בכך שנתעלה מעל הזכרונות האישיים של הילדים, מה שהילדים לא יכלו לעשות בזמן אמת, ולמצוא נחמה בכך שהם ניצחו את הגורל? [ליצירה]
- [ליצירה] נכון טל. ואני שואלת את עצמי, היכן המקפים, הפיסוק המקורי וכו'? האמנם מדובר בפרי יצירתו של מר ירושלמי? או שמא עלינו על מתחזה? [ליצירה]
- [ליצירה] לא אומר, לא נקם, לא צחקת לאידה, אבל הכל שם בפנים. [ליצירה]
- [ליצירה] השל הישלנו מעלינו מקפים לרוב, סימני קריאה השלכנו בבוז מאחורי גווינו שורותינו מה ארכו, מה טובו חרוזינו ורק קולה של אורורה עוד מהדהד ברחוב. [ליצירה]
- [ליצירה] בהשראת החרוז הסופי: כתוב טוב. כך גם אני הייתי רוצה לכתוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לא מפרנסים פת. מרוויחים אותה. לחלק עיתון זה לא סוף הדרך. יש כאלה שפושטים נבלה בשוק. [ליצירה]
- [ליצירה] זעקי ארץ אהובה. [ליצירה]
- [ליצירה] החרוזים דווקא בסדר. בעניין ההוקעה, אין בעיה, רק צריך להציב קודם עמוד קלון. נקשור כולנו את עצמנו אליו בשלשלאות, למה רק המנהיגים? כל ישראל ערבים זה לזה. הבעיה זה כמה בני דודים שחושבים אחרת. אם רק לא היו מתים מפחד לפתוח את הפה. הגיע הזמן ללמד גם אותם כמה אנחנו גרועים. הוא שנאמר - עלינו להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה. עם הספר. מהרסייך... סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] קשה עד מוות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם ירושלמי. הדגלים עשו לי את זה. ועם כל הצניעות, אין לי מנוס אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי בנושא, בתקווה שיפלו על אזניים חפצות, ולא ירחק היום שבו כל היוצרים בכל האתרים יצטרפו למצעד המהפכני: הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים הוא נלחם ללא חת ביאוש את חיצי לעגם הוא נפנף בלי משים כמו שמנפנפים יתוש. (כזכור, הוא נלחם בכיבוש) לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל – אדום ובוער ונלהב לבדו העפיל ועלה לרגל אל כל קברות משיחיו (סטלין ויתר חבריו שאהב). יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה הוא נשא את קולו ברמה ועלה קולו על כל קול מקהלה ונישא על רחבי האדמה הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול כנבול העלה הוא ייבול לעתיד מבטו, למחר, לזריחה להמון המריע: הידד! על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה ימליכוהו עליהם באחד. והוא ישפשף את עיניו במבוכה, יחלץ את עצמו מתוך השמיכה ישליך מאחורי גוו כר וכסת יצא חיש קל אל המרפסת ינופף את דגלו האדום בשמחה ויקרא אל העם שעל המדרכה: אחרי למהפכה! [ליצירה]
תגובות