[ליצירה]
אני באמת אוהבת את הדיונים הלשוניים אודות כתיבתו של ירושלמי, בעיקר אלה שהוא עצמו משתתף בהם (הלוואי שלא יאכזב אותנו הפעם). כבר מזמן הגעתי למסקנה שהעברית שלו (ואולי גם שפות אחרות שלו) הן בעצם מתמטיות: מדי פעם הוא יוצר ביטוי שממש לא יושב באוזן, אפילו מעקם לנו אותה, אבל כשבודקים, מוצאים שהנוסחה של הביטוי לגיטימית.
וכשלא מוצאים לגיטימיות, ירושלמי מסביר שבשירה מותר. וכל טענותינו מסתתמות מסתמא.
[ליצירה]
איזה אקראית חכמה העלתה את זה ממש בזמן.
לא תנ"כי, אבל מזכיר את הכתיבה מלאת ההוד של יוצרים מתחילת המאה העשרים, כשעוד כתבו אלגיות.
מה זה אלגיה? אני רק מרגישה את זה בחוש, לא יודעת להגדיר.
מותר להציע?
"שלימדוך אז מתי עת דבר והחשות."
"שלימדוך אז מתי עת דבר, עת החשות."
לא בשביל התחביר, בשביל לא לאבד שום טיפה מהמשפט החזק הזה.
[ליצירה]
"רעות
הצומחת על קרקע קשה וסדוקה
על סלע המחלוקת"
מזכיר את "כמו גרעין" של רבי נחמן מברסלב: המחלוקת והפילוג הם שבעצם מאפשרים את הצמיחה. כמו גרעין הטמון באדמה, שמושקה ותופח עד שאין לו מקום והוא מוכרח להתפלג לפסיגים, שרק ברווח שביניהם יכול הגבעול לצמוח ולעלות ולבקוע את האדמה שמעליו.
יופי.
תגובות