[ליצירה]
ואני דווקא שמחה שאני חיה במדינה שלא כולם חושבים אותו דבר. מספיק שחלק לא קטן מרגיש מחוייב לחשוב כמו החברים של החלק הלא קטן הזה. החלק הלא קטן הזה לא חייב לספוח אליו את כל היתר, שביחד הם לפחות בגודל של החלק הלא קטן הזה.
פלורליזם, יש בו לפעמים פרובוקציה, לפעמים סאטירה, לפעמים שטויות, אבל הוא נשמת הדמוקרטיה. במקום שכולם חושבים אותו דבר, מי צריך דמוקרטיה? כאשר כולם משוכפלים, כולם שווים ממילא!
[ליצירה]
רעיון שגעון.
מה שמקורי פה זה שהמטאפורה והמושא שלה התחלפו בתפקידים. או שהם משחקים במחבואים. כי המטאפורה לא פחות ממשית מהמושא והמושא לא פחות מטאפורי מהמטאפורה. כן, זה כבד באוזן, אבל אני ממש רואה אתכם יושבים וסורגים, זה עמודי יסוד וזו כיפה, מלהגים רק כדי ללקט משהו מבין השורות, עד שעולה עמוד השחר באופק שבין שתי כיפות הנשקפות מחלונכם...
איך שאתה למדת לסרוג. מורה טובה יש לך.
בדרך כלל, מירכוז מבריח אותי. זו הפעם הראשונה שהוא לא השפיע עלי.
איילת, יש מספיק כיפות. תסרגי חופה.
[ליצירה]
אהבתי, ובעיקר את הרוח: לאחר המחאה, לאחר הזעקות, לאחר ההתמודדות, לאחר הבכי, לאחר ההשלמה - גאוה וראש מורם, של פצוע שאינו מבקש חמלה או עזרה, אלא מציב בפני הפוגע אתגר קטן - להמתין. התוכלו להמתין? לא, הם לא יכלו לעמוד באתגר הקטן.
יפהפה.
[ליצירה]
תגובות