[ליצירה]
נדמה לי ש"סלאבה" פירושו תהילה, וש"י הוא די צנוע לכל הדעות. מה הפלא שהוא ויתר על התהילה, ומה הפלא ששם את ירושלים על ראש שמחתו. רק תשואות מגיעות לו על כך.
[ליצירה]
איזה יופי. האבנים, בני הגוון, האפלולית המסתורית שב"חדרים" מול קרן השמש על השביל, רכות העשב מול מוצקות האבן, עיטורי הטחב שריחו בוקע מן התמונה, האינסוף שבעומק החדרים וההבטחה שגנוזה באור...
[ליצירה]
א. כתוב יוצא מן הכלל - פשוט, לא מתיימר, אמין ובאותו זמן יצירתי וזורם.
ב. כל הכבוד על האומץ לפתוח.
ג. אחת הבעיות של אנשים כמוך היא שהם צריכים להזכיר לעצמם כל הזמן שהם לא יחידים בבעייתם. פתיחת הלב, אפילו אנונימית, היא צעד ענק בהתמודדות.
תצליח! מחכה לפרק ב'.
[ליצירה]
"רעות
הצומחת על קרקע קשה וסדוקה
על סלע המחלוקת"
מזכיר את "כמו גרעין" של רבי נחמן מברסלב: המחלוקת והפילוג הם שבעצם מאפשרים את הצמיחה. כמו גרעין הטמון באדמה, שמושקה ותופח עד שאין לו מקום והוא מוכרח להתפלג לפסיגים, שרק ברווח שביניהם יכול הגבעול לצמוח ולעלות ולבקוע את האדמה שמעליו.
יופי.
[ליצירה]
חברים, לא שמנו לב לעיקר.
המוטיב הקבוע בשירת הירושלמי היא העימות בין טובים לרעים, בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים וכו' וכו'. המשותף לכולם הוא שכולם בני אדם.
והנה, בשיר זה אנו עדים לציון דרך משמעותי ביותר בשירתו: המשורר אינו מעמת עוד אדם מול אדם, אלא אדם מול חיה.
אין צורך לנחש למי היתרון המוסרי בעימות זה. גם לקורא שאינו נמנה על חוג המעריצים, הבקיאים בשירתו של ירושלמי, ברור וצפוי כי החלש פוליטית הוא החזק מוסרית.
ובכן, עומדים אנו בפתחו של עידן חשוב, עידן של עליונות החיה על האדם. אשרנו שזכינו. מי יתן ולא ירחק היום ובתיבות הדואר שלנו ינחתו צווי פינוי. משאיות ואוטובוסים יסיעו אותנו למחסומים, ועדרי חיות ישתכנו בחדרים שלנו. אופס! נפלה הפלזמה.לא, הפיל לא אשם. הוא חייב לנער את אוזנו פעם בשעה.
תגובות