דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר כך לכתוב שירה, בשקט נפשי כמו כן בצנעה. מאד נהנתי מהשיר ותרגיליו, בתקווה שעוד כמה ילכו אחריו. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מה קרה היום? יותר מדי שירים מצחיקים... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד מאד...ויפה!! גרם לי לגחך על עצמי... שיחקת אותה! [ליצירה]
- [ליצירה] קונספירציה של העבמי"ם והשב"כ [ליצירה]
- [ליצירה] כולנו איים? האם הבנתי נכון? הדואליות הזו שיש בכל אחד מאתנו, הרצון להיות אי בודד ובו-זמנית גם להתחבר עם אי בודד אחר? [ליצירה]
- [ליצירה] לאסף ארצי - אם זה מטריד, הרי זה מעודד ביותר, זה אומר שאי אפשר לעבוד עלינו עם אוירה בלבד. אגב, בחרתי כותרות שיכולות ליצור רצף רעיוני, לאו דוקא אוירה. [ליצירה]
- [ליצירה] חברים, לא שמנו לב לעיקר. המוטיב הקבוע בשירת הירושלמי היא העימות בין טובים לרעים, בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים וכו' וכו'. המשותף לכולם הוא שכולם בני אדם. והנה, בשיר זה אנו עדים לציון דרך משמעותי ביותר בשירתו: המשורר אינו מעמת עוד אדם מול אדם, אלא אדם מול חיה. אין צורך לנחש למי היתרון המוסרי בעימות זה. גם לקורא שאינו נמנה על חוג המעריצים, הבקיאים בשירתו של ירושלמי, ברור וצפוי כי החלש פוליטית הוא החזק מוסרית. ובכן, עומדים אנו בפתחו של עידן חשוב, עידן של עליונות החיה על האדם. אשרנו שזכינו. מי יתן ולא ירחק היום ובתיבות הדואר שלנו ינחתו צווי פינוי. משאיות ואוטובוסים יסיעו אותנו למחסומים, ועדרי חיות ישתכנו בחדרים שלנו. אופס! נפלה הפלזמה.לא, הפיל לא אשם. הוא חייב לנער את אוזנו פעם בשעה. [ליצירה]
- [ליצירה] כסופים, כוספים. כסוף וקסום. למה התנצלות? [ליצירה]
- [ליצירה] כלומר, עוד לא עצרו אותך? [ליצירה]
- [ליצירה] סרט נשאר סרט, וארץ נשארת ארץ, רק אדם לא נשאר אותו אדם. עוזבה יום, יומיים תעזבנו. [ליצירה]
- [ליצירה] לא סאדם, סדאם, במלרע. שנטהר את שמו ודי? בקצב הזה לא ישארו פושעים, כי תמיד אפשר למצוא פושע יותר גדול. שנכריז על כולם צדיקים ודי? [ליצירה]
- [ליצירה] כל כך יפה, שבא לי לכתוב אותה מחדש מלה במלה ולא לשנות כלום. פשוט להעתיק. למה? סתם, כי כשאוהבים כל כך, לא מספיק לקרוא. [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ורגיש. למה מתנגנת לי שורה נוספת אחרונה: חודש הרחמים. ? [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם ירושלמי. הדגלים עשו לי את זה. ועם כל הצניעות, אין לי מנוס אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי בנושא, בתקווה שיפלו על אזניים חפצות, ולא ירחק היום שבו כל היוצרים בכל האתרים יצטרפו למצעד המהפכני: הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים הוא נלחם ללא חת ביאוש את חיצי לעגם הוא נפנף בלי משים כמו שמנפנפים יתוש. (כזכור, הוא נלחם בכיבוש) לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל – אדום ובוער ונלהב לבדו העפיל ועלה לרגל אל כל קברות משיחיו (סטלין ויתר חבריו שאהב). יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה הוא נשא את קולו ברמה ועלה קולו על כל קול מקהלה ונישא על רחבי האדמה הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול כנבול העלה הוא ייבול לעתיד מבטו, למחר, לזריחה להמון המריע: הידד! על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה ימליכוהו עליהם באחד. והוא ישפשף את עיניו במבוכה, יחלץ את עצמו מתוך השמיכה ישליך מאחורי גוו כר וכסת יצא חיש קל אל המרפסת ינופף את דגלו האדום בשמחה ויקרא אל העם שעל המדרכה: אחרי למהפכה! [ליצירה]
תגובות