דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר כך לכתוב שירה, בשקט נפשי כמו כן בצנעה. מאד נהנתי מהשיר ותרגיליו, בתקווה שעוד כמה ילכו אחריו. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מה קרה היום? יותר מדי שירים מצחיקים... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד מאד...ויפה!! גרם לי לגחך על עצמי... שיחקת אותה! [ליצירה]
- [ליצירה] קונספירציה של העבמי"ם והשב"כ [ליצירה]
- [ליצירה] היא לא מ"כית, היא ארץ. [ליצירה]
- [ליצירה] החרוזים דווקא בסדר. בעניין ההוקעה, אין בעיה, רק צריך להציב קודם עמוד קלון. נקשור כולנו את עצמנו אליו בשלשלאות, למה רק המנהיגים? כל ישראל ערבים זה לזה. הבעיה זה כמה בני דודים שחושבים אחרת. אם רק לא היו מתים מפחד לפתוח את הפה. הגיע הזמן ללמד גם אותם כמה אנחנו גרועים. הוא שנאמר - עלינו להיות אור לגויים. כי מציון תצא תורה. עם הספר. מהרסייך... סליחה. [ליצירה]
- [ליצירה] קסום. [ליצירה]
- [ליצירה] שלי, כאן זה לא מלחמת שמאל בימין אלא עני בעשיר או פועל בבעל הון. הזהרי, יתכן שלפי ירושלמי את שמאלנית מקולקלת (קרי: עשירה). שימי לב שמדובר במלחמה עקובה מדם. אולי כדאי שתמחקי את התגובה שלך, מה שבטוח בטוח? [ליצירה]
- [ליצירה] לירושלמי, מן המיצר קראנוך שמואל היקר מה עוד אומר שטרם נאמר? נולדת טרם זמנך ועליך נגזר להגיר את דם לבך עבור עם מנוכר ולהשחית את כשרונך באוזני דור המדבר. אוי, כמה צר, כמה צר! מאות שיריך לא חילצו את חבריך הנבערים מן המיצר! והתהום כבר כאן! לו רק שמעו לך, המעודכן! הנה ימים באים והשמש תזרח על ההר הדגל יאדים כדם חיטה זהובה באפר תיזהר הפועלים יאפו פת קיבָּר ימכרו אותה בכיכר והפרות ירעו בכר. ואחיך, בני עמך? פרימיטיבים חסרי מחר. איזה גורל אכזר להיוולד לעם הנבחר... חכה רגע, שמואל לפני שתהפוך למומר בבקשה, תן עוד צ'אנס העם מחכה באתר! [ליצירה]
- [ליצירה] מסוג השירים שאפשר לאהוב גם אם לא מבינים. [ליצירה]
- [ליצירה] מה, רק אני חשבתי על פולין? [ליצירה]
- [ליצירה] נטולי הבינה מעוררים רחמים, אבל הם לא יודעים זאת. איך יידעו? ומכיוון שאינם יודעים, מה איכפת להם? בכל זאת, מרחמים עליהם. למה? כי הם מעוררים רחמים. [ליצירה]
- [ליצירה] אני עם ירושלמי. הדגלים עשו לי את זה. ועם כל הצניעות, אין לי מנוס אלא לחזור על דברים שכבר אמרתי בנושא, בתקווה שיפלו על אזניים חפצות, ולא ירחק היום שבו כל היוצרים בכל האתרים יצטרפו למצעד המהפכני: הוא חתר בלי ליאות בלילות השחורים הוא נלחם ללא חת ביאוש את חיצי לעגם הוא נפנף בלי משים כמו שמנפנפים יתוש. (כזכור, הוא נלחם בכיבוש) לבדו על הצוק הוא הניף את הדגל – אדום ובוער ונלהב לבדו העפיל ועלה לרגל אל כל קברות משיחיו (סטלין ויתר חבריו שאהב). יחיד מול רבים, רוחו לא נפלה הוא נשא את קולו ברמה ועלה קולו על כל קול מקהלה ונישא על רחבי האדמה הוא ידע: יום יבוא, ויבינו הכל את מה שהוא היטיב להבין כבר אתמול האתמול המאוס, הוא לו לא ימחול כנבול העלה הוא ייבול לעתיד מבטו, למחר, לזריחה להמון המריע: הידד! על כפיים ינשאוהו אחיו לשמחה ימליכוהו עליהם באחד. והוא ישפשף את עיניו במבוכה, יחלץ את עצמו מתוך השמיכה ישליך מאחורי גוו כר וכסת יצא חיש קל אל המרפסת ינופף את דגלו האדום בשמחה ויקרא אל העם שעל המדרכה: אחרי למהפכה! [ליצירה]
- [ליצירה] מאד אהבתי, ואני לא חסידת החרוז והמשקל. למרות שהמשקל והחרוז נשמרים כאן לכל האורך הארוך וללא נשימה, אין בהם אילוץ. כל שורה וכל מילה ממש במקומם כאילו היו שם מששת ימי בראשית, ובא שם בדוי והסיר מעליהם את הלוט. יישר כח. באמת אהבתי. דיק [ליצירה]
תגובות