[ליצירה]
אני באמת אוהבת את הדיונים הלשוניים אודות כתיבתו של ירושלמי, בעיקר אלה שהוא עצמו משתתף בהם (הלוואי שלא יאכזב אותנו הפעם). כבר מזמן הגעתי למסקנה שהעברית שלו (ואולי גם שפות אחרות שלו) הן בעצם מתמטיות: מדי פעם הוא יוצר ביטוי שממש לא יושב באוזן, אפילו מעקם לנו אותה, אבל כשבודקים, מוצאים שהנוסחה של הביטוי לגיטימית.
וכשלא מוצאים לגיטימיות, ירושלמי מסביר שבשירה מותר. וכל טענותינו מסתתמות מסתמא.
[ליצירה]
ובליל שבת, כשדודי הולך לקראת כלה
חופת קטיפה שחורה אט אט נפרשת על האילנות
וחרוזים שזורים בה למכביר.
בדומיית קדושה הצרצרים אומרים תפילה
ושליח הציבור חוזר על תפילתם
מילה-מילה, ואין בָן שכולה
וכל מילה חרוז, וכל חרוז כנף רננים
יסק שמיים, לחופה ישק
שם יד נעלמה אותו אוספת, שוזרת
אל ריבואות הכוכבים שבחופה.
ובהתקדש הבית על לחם ועל יין
מחרוזת-עד ממעל משתשלת
כגל זהוב בינינו מחוללת
גונזת זיק של אור בכל גביע, בכל עין
ועטרה של חרוזים לכל ראש קושרת.
[ליצירה]
מסכימה עם שםבדוי וכולם. הבעיה שבחתך כלל אוכלוסייתי ההתפלגות הפוכה מכאן - שם התקשורת זוכה לאמון מקיר לקיר והמוח נשטף בלי הפרעה. ואחר כך עושים משאלים וסקרים.
תגובות