[ליצירה]
ברור מאד.
שתי שניים.
לפני דקותיים הן היו שוניות אלמוגים, עטויות ברובד של גוויות חיידקים ואבנית בצבע אוף-ווייט מאחורי שפתיים נעולות.
עכשיו הן עומדות במקומן, בלי כיסוי ללובנן, מחפשות מסתור מאחורי השפתיים שנפתחו בשאלה ומציגות אותן לראוה במראה. הן ממתינות עד בוש. הן בושות. נטולות שפה. נאלמות. רוצות להעלם. רק הלשון שמחליקה עליהן מזכירה להן שמלאכתן מיד תתחיל.
מה, יש לך רק שתיים כאלה?
[ליצירה]
מסר חד וקשה, אבל כן ואמיץ. (וגם מסביר את שם המשתמש.)
לא ראיתי פה "ציבור" אלא יותר אוסף של "תינוקות שנשבו", שאולי יכולים לראות בדברים תוכחה ואפילו האשמה, אבל אני שומעת יותר זעקה, תחינה ואפילו פליאה.
תגובות