[ליצירה]
התרוממתי על קצות אצבעותי
והאופק התקרב
המיאוס התרחק
והעצב הגיע אל חוף מבטחים
התמקם על מדף והתעצב כקונכיה
שאוצרת המית מקומות רחוקים
ותוחמת אותם במקום ובזמן
עד שרוצים.
[ליצירה]
שכנעתם אותי להתגייס, אבל לא מסתדר לי.
אין לי בעיה לשחוק לאפר את הנחש הרצחני ולהפגיז בלבלוב גנים.
אבל איך אני מקימה לתחיה את השקט? הוא יהפוך לרעש מרגמות.
אם את שטיח המחר הבהיר, בידינו נארוג, זה לא יגמר גם מחרתיים. חייבים לתעש את העניין.
העתיד, אם הוא כבר זוהר כשלהבת, מה יש לבנות? שיבוא כבר ויזהר עלינו.
מה שנשאר מכל זה הוא ההפגזות. הפגזות של שלום. כשיבוא השלום, שיביא שקט, שלא יפגיז בבקשה.
[ליצירה]
כמה הרבה אהבה אתה משיב אל חיקה. אהבתי מאד את הדרך המקורית לבטא אותה, כמו:
" לַחְלוּחִית הַמְּעִידָה שֶׁתִּבְכִּי אוֹ שֶׁבָּכִית"; "עָדְפֵי
אַהֲבָה לֹא מָעֳנֶקֶת".
[ליצירה]
זה נורא. אלמלא הסכסוך, המהפכה כבר היתה כאן! מתי נזכה לה?
(אגב, מהפכה על מה? סתם בשביל הסקרנות, לא שזה משנה לי, אני רק תן מהפכה כי אם לא תתן, איך אגשים את מהפכנותי? הא?)
בסיכום, נקווה שהמהפכה לא עשתה יד אחת עם המשיח, וגם אם כן זה לא יעזור לה, כי אנחנו נחכה לה אף על פי שתתמהמהמהמהמהמהמה
תגובות