[ליצירה]
חברים, לא שמנו לב לעיקר.
המוטיב הקבוע בשירת הירושלמי היא העימות בין טובים לרעים, בין יהודים לערבים, בין עשירים לעניים וכו' וכו'. המשותף לכולם הוא שכולם בני אדם.
והנה, בשיר זה אנו עדים לציון דרך משמעותי ביותר בשירתו: המשורר אינו מעמת עוד אדם מול אדם, אלא אדם מול חיה.
אין צורך לנחש למי היתרון המוסרי בעימות זה. גם לקורא שאינו נמנה על חוג המעריצים, הבקיאים בשירתו של ירושלמי, ברור וצפוי כי החלש פוליטית הוא החזק מוסרית.
ובכן, עומדים אנו בפתחו של עידן חשוב, עידן של עליונות החיה על האדם. אשרנו שזכינו. מי יתן ולא ירחק היום ובתיבות הדואר שלנו ינחתו צווי פינוי. משאיות ואוטובוסים יסיעו אותנו למחסומים, ועדרי חיות ישתכנו בחדרים שלנו. אופס! נפלה הפלזמה.לא, הפיל לא אשם. הוא חייב לנער את אוזנו פעם בשעה.
[ליצירה]
מסכימה. מי אמר שרק מהפכה פועלית? ומי הוא שודד ההמונים ששדד אותך? לאיזה המון אתה שייך? ולמה נדמה לי שאתה מציץ מדי כמה ימים מתחת לשמיכה כדי להקליד את ההשראה האחרונה?
אגב, בין בשר לחלב רצוי להניח לכמה שעות לחלוף, זה מרענן את המוח.
[ליצירה]
כאב כפול ומשולש מקופל כמו וילון שראשו מכווץ ויריעתו שומרת סוד בין הקפלים וכאשר באה רוח ופורשת את קפליה, קפל אחר קפל, נחשפים נדבכי הכאב, נדבך אחר נדבך. נורא. יפה.
[ליצירה]
שמואל
לזעם - לבבות,
תננה פורקן?
זה אפילו לא מטרה שמקדשת אמצעים. זה סתם דרור ליצר בלתי נשלט.
בבקשה ממך, חשוב שוב - אתה מדרדר את העם לתהומות אלימות שטרם ידענו. בבקשה תחזיר אותם משם, כדי שיזכו לראות את המחר הכחול של השלום.
אנא.
תגובות