[ליצירה]
איזה יופי
אולי סוף סוף הבנתי:
א. זה על התהליך (קרי הבריאה).
ב. זה על לדעת את הבריאה. לא רק לעשות כמוהו איננו יודעים, גם לדעת כמוהו איננו יודעים. (לכן לא הייתי מורידה את הסוגריים).
ג. נפלא השילוב בין העמק כמקרה פרטי עם המקרה הפרטי האחר.
אולי.
[ליצירה]
ברור מאד.
שתי שניים.
לפני דקותיים הן היו שוניות אלמוגים, עטויות ברובד של גוויות חיידקים ואבנית בצבע אוף-ווייט מאחורי שפתיים נעולות.
עכשיו הן עומדות במקומן, בלי כיסוי ללובנן, מחפשות מסתור מאחורי השפתיים שנפתחו בשאלה ומציגות אותן לראוה במראה. הן ממתינות עד בוש. הן בושות. נטולות שפה. נאלמות. רוצות להעלם. רק הלשון שמחליקה עליהן מזכירה להן שמלאכתן מיד תתחיל.
מה, יש לך רק שתיים כאלה?
[ליצירה]
שלי, אצל ירושלמי לא יעזור לך כל הפוליטקלי-קורקט כל זמן שאת שותה גבינות ואוכלת יין. חבל שאת לא לוקחת ברצינות את האיומים המפורשים החוזרים בשירו הנ"ל, כמו בשירים רבים אחרים שפרסם. הצדה הגבינות והיין, ארזי ושלחי לעניים והיתה לך נפשך לשלל, כי עת נקם מתקרבת.
(יתכן שזה יגרום להסתבכות של אי אלו עניים שייתפסו ברגע הלא נכון עם הגבינה והיין ששלחת להם, אבל עניי עצמך קודמים...)
[ליצירה]
מסכימה עם כולם
אבל חושבת גם
שאין כמו סאטירה
בעולם.
בסאטירה מעודנת כמו זו שלפנינו
אפשר לומר דברים מהלב
שיכולים להישמע היטב
בלי שכואב
ועם להועיל
למי שבאמת חושב.
חוץ מזה, יצירות שאינן מובנות
יש רבות ושונות
יש כאלה שדורשות חשיבה
ויש שמצריכות פירוש
יש עמוקות מיני חקר
ויש מתיימרות לחידוש
יש נונסנס חסר יומרה
ויש גם סתם קישקוש.
איך מבחינים ביניהן?
בדרך כלל, בחוש.
אבל לבטל את כולן
סתם על סמך מישוש?
אם להבין לא תמיד ניתן
כדאי לנסות לחוש.
אהבתי את השיר וגם את הכותרת.
תגובות