דיק לוש
-
סתם אחת...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה רעיון נהדר כך לכתוב שירה, בשקט נפשי כמו כן בצנעה. מאד נהנתי מהשיר ותרגיליו, בתקווה שעוד כמה ילכו אחריו. תודה לך: חיים [ליצירה]
- [ליצירה] בס"ד מה קרה היום? יותר מדי שירים מצחיקים... [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון חמוד מאד...ויפה!! גרם לי לגחך על עצמי... שיחקת אותה! [ליצירה]
- [ליצירה] קונספירציה של העבמי"ם והשב"כ [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכולם. אתמול בערוץ 1 קרן נויבך נהלה דיון בין בני אלון ויולי תמיר. ראיתי רק את קצה הזנב של התכנית, כאשר על השולחן היתה "התנהגותה המזעזעת של הילדה שצעקה על הקצין". יולי טענה בתוקף שההורים הכינו הצגה לטלויזיה והשתמשו בילדים כשחקנים, וכי ההצגה חזרה על עצמה וכו' וכו' (כמה מפתיע, ממש עכשיו נויבך חזרה על ההצגה של אתמול, הפעם עם נחמן שי ומשתתפת ימנית שלא הספקתי לקלוט את שמה (דמות מוכרת). בקיצור, בקטע שלי אני הולכת עם המאנטרה הנויבכית ופשוט מנתחת ומפרשת אותה לעצמי, כי אני לא מוכנה ששדרנים ישטפו את מוחי. בטח יש עוד הרבה פירושים אפשריים, ואולי אי אפשר לייחס לכל הילדים ולכל ההורים אותו פירוש. מה שבטוח, נויבך לא ניתחה ולא פרשה, רק דחתה, סלדה, קטלה וקטעה את מי שרצה לחלוק עליה. אני מקוה שה"שחקנים" האמיתיים מספיק חזקים ולא זקוקים לשום פירוש, ואם הם זקוקים, צריך להושיט להם יד. שדרן טלויזיה, אפילו אם היה שם, לא יכול לדון אותם, בוודאי לא מן הכסא המסתובב באולפן. 'ז'רגון ייעודי' - הדברים שהמתיישבים, לרבות הילדים, הטיחו בחיילים, שאכן חזרו על עצמם, אם משום שתוכננו והוכנו ליום הקשה, שהרי חוץ ממחאה לא יכלו לעשות הרבה, ואם משום שזה הדבר, האמת הפשוטה שבוקעת מכל לב ומוטחת בכל חייל. 'עובר מסך' הוא שם טוב, הבעיה שיש הרבה שמות טובים להתלבט בהם: 'תסתכל לה בעיניים', 'מגדל בבל' ועוד. בחרתי ב'מסך עביר' כי חשבתי על החומה שגבהה במשך שלושים שנה בין המתיישבים ומתנגדיהם, שנראתה כל כך בלתי עבירה, עד שאפשר לסמוך על צבא העם שיפעל כמו רובוט מנוכר בשעת הפינוי, והנה ילדה צעירה ביכולותיה הקטנות מצליחה לנתץ אותה בהבל פה ולהפוך את המשקפיים השחורים לחסרי תועלת (מישהו ראה את החייל הממושקף שנסוג ממנה כשהוא מרים את ידיו אל פניו בהתגוננות? אולי היא באמת עשתה חזרות, אבל ברור שהוא באימונים התכונן לכל ולא לזה.) כנפי שחר - הילדה מקסימה, אבל נניח שנויבך צודקת והילדה התבטאה בצורה לא הכי מרשימה. אז מה? היא לא חומר של כוכב נולד, ברוך ה', אלא ששדרננו המלומדים והאובייקטיביים מסתכלים רק בקנקן, ומנפנפים בו לעינינו שוב ושוב מעל המסך, כדי שלא נשכח, והם יעשו הכל כדי שלא נציץ חלילה לתוכו של הקנקן... [ליצירה]
- [ליצירה] כמה יופי. הנשימה העצורה שמשתחררת לקראת המילה הראשונה, וכל מה שנאמר לפניה. הכנות ללא פשרות. הנועזות שלא זקוקה להפקרות. והכתיבה, הכתיבה - ללא מתום. איזה מזל שעלתה לי באקראית. [ליצירה]
- [ליצירה] היי, איפה התגובה שלי? הרי כתבתי שאהבתי. יפה! [ליצירה]
- [ליצירה] נפלא! *** יוצא מן הכלל. חריזה משובחת, הפיסוק בסדר, אוירה פסטורלית ואופטימית, ממש לא מפריע שהבוסתנים פורשים כנפיים. שיפרשו (בשיר זה מותר). [ליצירה]
- [ליצירה] השל הישלנו מעלינו מקפים לרוב, סימני קריאה השלכנו בבוז מאחורי גווינו שורותינו מה ארכו, מה טובו חרוזינו ורק קולה של אורורה עוד מהדהד ברחוב. [ליצירה]
- [ליצירה] סתיו, יפה, סליחה, תודה! [ליצירה]
- [ליצירה] די לאלימות. לזרוק את המקבת. או להפוך אותה למזמרה אם רוצים לזמר אתה מזמורים. [ליצירה]
- [ליצירה] שמואל לזעם - לבבות, תננה פורקן? זה אפילו לא מטרה שמקדשת אמצעים. זה סתם דרור ליצר בלתי נשלט. בבקשה ממך, חשוב שוב - אתה מדרדר את העם לתהומות אלימות שטרם ידענו. בבקשה תחזיר אותם משם, כדי שיזכו לראות את המחר הכחול של השלום. אנא. [ליצירה]
- [ליצירה] תיקון טעות סליחה - התודה היא כמובן להלך רוח. כל הזכויות על היצירה בין הבתרים שייכות למחבר/ת היצירה . [ליצירה]
- [ליצירה] קשה עד מוות. [ליצירה]
תגובות