אף מילה אינה שלי
ריח של קץ מגולה
מסתנן:
"תראי, מצאתי אהבה אחרת".
רישום:
פרופיל אשה בחדר מחשבים.
הפנים הישנות המביטות בי מתחתית ספל הקפה
כמעט אופטימיות,
כאילו כלום לא קרה.
אומרים שהמים בים כבר חמים.
מישהי עדתה מטפחת
משברי הצדף.
ערומה.
מחפשת.
היא אוהבת אותך.
מסע שתחילתו בסופו
בדיוק באורך המתאים:
נשיקה. חרטה. געגועים. שתיקה. אכזבה. זעזוע.
שקרים.
כול אחד יורה במי שהוא אוהב
שיר זכרון
אפור.
זהו זה כנראה
דבר שלמדתי מא-והים:
להעניק לך רגע.
עקיצת עקרב.
רוחות
בעצם יום קיץ.
יום אחד
אתה כאן
בלי מצנח.
איש בעולם.
כמעט תמיד עצוב.
צל פנים.
סוג של השלמה?
ואולי די?
פשוט ללכת
למלא
לוח חדש?
תגובות