(לפנות ערב... והסתיו כבר מפנה מקומו לחורף המתדפק בפתח.. בסופו של יום.. שניים.. חברים..) חברים ותיקים... על ספסל שבגן, יושבים כמו ספרים על מדף.. עיתון שמתבדר ברוח ופוגש בדשא נוחת על קצות הבהונות.. על הנעליים הגבוהות.. של החברים הוותיקים.. חברים ותיקים... והחורף כמותם, מסביר פנים.. אבודים בתוך מעיל. מחכים לשקיעה.. קולות העיר מסתננים מבעד לעצים.. ונוחתים כאבק.. על הכתפיים.. של החברים הוותיקים.. "דמיין אותנו הרחק, בעבר השנים.. חולקים יחדיו חרש ספסל בגן.. עד כמה מוזר להיות בני שיבעים.." חברים ותיקים... הזיכרון צובע את אותם הזמנים.. בדממה חולקים את אותם הפחדים... Old Friends by Simon & Garfunkel 1968 Old friends Old friends Sat on their park bench Like bookends. A newspaper blown through the grass Falls on the round toes On the high shoes Of the old friends. Old friends, Winter companions, The old men Lost in their overcoats, Waiting for the sunset. The sounds of the city, Sifting through the trees, Settle like dust On the shoulders Of the old friends. Can you imagine us ?Years from today, Sharing a park bench quietly How terribly strange .To be seventy Old friends, Memory brushes the same years. ......Silently sharing the same fear