כשמישהו אומר לך שהוא אוהב אותך משהו קורה בתוכך. משהו מפחיד. בקושי אתה משלים עם עצמך ואוהב את מה שאתה, ובא מישהו שאוהב אותך. מפחיד. מוזר.. למה הוא אוהב אותי? אם מישהו אוהב אותי כנראה שיש לו מה לאהוב. איזו הרגשה נחמדה. לדעת שמישהו אוהב אותך.. זה מאוד ממלא. אתה קם בבוקר ויודע שיש מישהו שבדיוק עכשיו חושב עליך, ויש מישהו שבדיוק עכשיו דואג לך. אתה מתחיל את יומך ומישהו שם חושב עליך. אתה עובר דברים במהלך היום ויודע שיש מישהו שרוצה בלילה לשמוע את כל מה שאתה עובר. אתה הולך לישון ויודע שגם בבוקר יהיה מישהו שאוהב אותך. זה כמעט בלתי אפשרי לא לענות בחזרה אחרי שאומרים לך- "אני אוהב אותך". אתה מרגיש כאילו אתה חייב משהו למישהו.. אבל בעצם, אהבה אמיתית היא טהורת כוונות. היא שלווה. היא נטולת הסברים. היא קסומה. האהבה היא המהות והתוכן של עצמה. בלי הסברים. רק אהבה. היא כמו מנגינה שמלווה אותך כל הזמן בליבך. אהבה. דבר שכזה. הטעם לכל רגע שעובר. אהבה. מה זאת אהבה? איך אף אחד לא המציא עדיין הגדרה לאהבה שתמצה את המשמעות שלה? הרי היא קיימת כבר שנים אינספור ובכל זאת, רק כשחווים אותה יודעים מהי. מהי באמת אהבה. לכל זוג יש את האהבה שלו, אין זוג עם אהבה דומה, כי הרי האנשים ששותפים לה, הם המהות של אותה אהבה. אין אהבה זהה בעולם בין זוגות שונים. זוג אוהב זה הדבר היפה ביותר שראיתי עד כה בעיניי. אהבה זה משהו שקורה לך עם מישהו מסויים אחד ו..זהו- שום דבר שתרגיש עם אנשים אחרים לא דומה לאותה אהבה. ואם כן זאת לא היתה אהבה. "אהבה אהבה". אהבתי ואני אוהבת אנשים רבים בחיי, אך את האהבה עדיין לא חוויתי. באיזשהו מקום אני מרגישה שהיא קרובה אליי. שהיא כבר מחפשת אותי ועוד קצת, עוד מעט, גם אני אמצא את האהבה. אהבה. איזו מילה יפה. פשוטה. עדינה. קלה. כבדה. אהבה.